טאיוואן – על מעיינות חמים, טייסי קמיקזה, וגנרל במאסר-עולם, או, כל מה שניתן למצוא בבייטואו, טאיפיי

מאות מבקרים מגיעים לבייטואו (Beitou) מדי יום. אין זה משנה אם מדובר בקיץ או בחורף, בייטואו והמעיינות החמים שלה מתאימים לכל עונה, וגם אם אין בכוונתכם לטבול את רגליכם או את גופכם במי המעיינות החמים, ישנן אטרקציות נוספות בבייטואו למבקרים. בעוד שבייטואו ידועה בראש ובראשונה כמקום מפלט מרגיע מהחיים הסואנים של העיר טאיפיי, וביקור בה ובמעיינות החמים לא מצריך נסיעה מרוחקת מחוץ לעיר, בייטואו מכילה הרבה מעבר למעיינות החמים, ומציעה סיפורים רבים ומרתקים על מגוון תקופות שונות של העיר טאיפיי. לכן, אם הנכם מתכננים לבקר בבייטואו או בטאיפיי בכלל, אל תפספסו את הפינות ואת הסיפורים החבויים של בייטואו.

המעיינות החמים של בייטואו: מסורת מיובאת מיפן

למרגלות הר יאנגמינג (Yangmingshan) שבצפון האי טאיוואן, נושק הרובע הצפוני ביותר של העיר טאיפיי, בייטואו (Beitou), המפורסם הודות למעיינות החמים הרבים שבו. בעבר ישבו במקום אבוריג’ינים בני שבט הקטגאלאן (Ketagalan), אך אלו נעלמו מן הנוף המקומי בעקבות הגעתם של המהגרים הסינים במאות ה-17 וה-18. כיום נמצא בבייטואו מרכז תרבות עבור שבט הקטגאלאן שנכחד מהמקום – Ketagalan Culture Center. במוזיאון, אליו הכניסה חינם, ניתן לראות פריטי תרבות שונים של בני השבט, ובעיקר את הבגדים הססגוניים שלהם.

על אף שהיה ידוע על המעיינות החמים העשירים בגופרית של בייטואו לאורך כל תקופת ההתיישבות של הסינים בצפון טאיוואן, רק לאחר הפיכתה של טאיוואן לקולוניה יפנית ב-1895 בייטואו החלה לעבור שינויים כבירים. היפנים שבאופן מסורתי נהגו לבלות חלק ניכר מהפנאי שלהם במעיינות חמים, ניצלו את העובדה כי בייטואו עשירה במי גופרית חמימים, ופיתחו אותה למקום בילויים. פיתוח זה החל בבנייתם של בתי לינה שהציעו טבילה בבריכות עם מי מעיינות הגופרית, ובהמשך נוספו מגוון רחב של שירותים נוספים, כמו עיסויים, רפואה מסורתית, ומסעדות. כך בייטואו הפכה לאורך התקופה הקולוניאלית, קרי עד שנת 1945, לרובע עם סממנים יפנים מובהקים, שכללו לא רק מעיינות חמים ואוכל יפני, אלא גם מקדשים יפנים, ואפילו מתרחצים הנראים בעירום – תופעה שנראתה משונה למדי בעיניהם של התושבים הסינים, אך נורמלית לחלוטין בחברה היפנית.

כיום כמובן, המתרחצים בבייטואו לובשים בגדי ים. מגוון האפשרויות להנות ממי המעיינות החמים הוא רחב, החל מטבילת רגליים במקומות ציבוריים ללא תשלום, וכלה בטבילת כל הגוף בבריכות ציבוריות משותפות או באופן פרטי בבתי מלון. בבייטואו יש מלונות רבים לכל אורך הרחוב המרכזי וגם מחוצה לו, ובהם ניתן לשכור חדר לחצי יום או יום שלם, עם אמבטיה פרטית המתמלאת במי המעיינות. חלק מהמלונות מציעים גם ספא, עיסויים, ארוחות, או אף שימוש בבריכות משותפות אך אינטימיות יותר מאלו הציבוריות.

שכשוך במעיינות החמים בפעם האחרונה: טייסי הקמיקזה היפנים

כמצויין מעלה, בתקופת הקולוניה היפנית של טאיוואן (1895-1945), בייטואו התפתחה לרובע בילויים הסובב סביב המעיינות החמים. לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה באסיה ב-1937, טאיוואן החלה לשמש את הצבא היפני כמעין בסיס לוגיסטי ואווירי ממנו יוכלו להוציא פעולות אוויריות ולתמוך במלחמה מהעורף, ובצפון טאיוואן ובטאיפיי עצמה היו בסיסי אוויר של הצבא היפני. גם בימי המלחמה, החיילים והטייסים היפנים לא פסחו על ההנאה שבטבילת הגוף במעיינות החמים בשעות הפנאי שלהם.

מקום פופולרי בבייטואו של ימי המלחמה היה מלון קאסאן. מלבד למבקרים הרגילים שנהנינו משירותיו ומהאמבטיות המפנקות של מי הגופרית, גם טייסים של יחידות הקמיקזה היפניות – טייסים מתאבדים שנועדו לפגוע בספינות האמריקאים בפסיפיק או שנשלחו למשימות התאבדות אחרות – נהגו לבלות במלון הזה, ובמיוחד את יומם האחרון לפני שיצאו למשימתם האחרונה למחרת. במלון זה, שהיום משמש כמוזיאון בייטואו (Beitou Museum), ניתן לראות את החדרים ואת האמבטיות בהם התרחצו, ואת חדר האוכל שבו טייסי הקמיקזה אכלו את ארוחתם האחרונה.

כלוא בכלוב זהב: הגנרל שחטף את מנהיג הרפובליקה ושילם על כך במאסר עולם

ליד מוזיאון בייטואו, נמצא אתר נוסף הנקרא “גינת הזן של המארשל” Marshal Zen Garden המשמש כיום כמסעדה וכמקום בו מבקרים יכולים לטבול את רגליהם במי מעיינות. על אף יופיו, המקום שימש במשך שנים רבות כמקום מעצרו של גנרל שהובל מסין לבלות כאן את שארית חייו. סיפורו של הגנרל ג’אנג ס’ואה-ליאנג (Zhang Xueliang) מתחיל בצפון-מזרח סין, שם שלט כאיל מלחמה לאחר שירש את אביו. אולם ג’אנג נאלץ לסגת מצפון-מזרח סין בסוף 1931 בשל הכיבוש היפני של האזור. עד לזמן זה, ג’אנג ס’ואה-ליאנג כבר ביסס את מערכת היחסים והאמון בינו לבין צ’יאנג קאי-שק – מנהיגה של הרפובליקה הסינית (טאיוואן של ימינו). בשנת 1936, ג’אנג ס’ואה-ליאנג מונה על ידי צ’יאנג קאי-שק למפקד הצבא בצפון סין שנועד להשמיד את הכוחות הקומוניסטים הסינים. אך עד סוף השנה, ג’אנג ס’ואה-ליאנג השתכנע שהקומוניסטים הם לא האויב, אלא יפן, ששלטה בצפון-מזרח סין, אותן טריטוריות שהוא שלט בהן בעבר. ג’אנג ניסה לשכנע את מנהיג הרפובליקה צ’יאנג קאי-שק להפסיק את המלחמה בקומוניסטים ולכוון את המאמצים הצבאיים נגד יפן, אך ללא הועיל. צ’יאנג קאי-שק התעקש שיש להשמיד קודם כל את הקומוניסטים. בעקבות זאת, ג’אנג ס’ואה-ליאנג החליט שהוא פשוט מפסיק לשמוע לצ’יאנג קאי-שק, וחודל מהמתקפות על הכוחות הקומוניסטים.

בדצמבר 1936, צ’יאנג קאי-שק טס מבירת סין נאנג’ינג אל העיר ס’יאן (Xi’an) שבצפון כדי לדבר עם ג’אנג ס’ואה-ליאנג ולברר מדוע הוא הפסיק את המערכה נגד הקומוניסטים. בלילה של ה-12 בדצמבר, חייליו של ג’אנג ס’ואה-ליאנג וגנרל נוסף פרצו למעונו של צ’יאנג קאי-שק וחטפו אותו. כך, מנהיג הרפובליקה נשבה כמעט למשך שבועיים שלמים, כאשר ג’אנג ס’ואה-ליאנג ניסה בהתחלה לשכנעו לכרות ברית עם הקומוניסטים נגד היפנים. לאחר התערבות של גורמים נוספים, כולל קריאה מצד המנהיג הסובייטי סטאלין לשחרר את צ’יאנג קאי-שק, צ’יאנג קאי-שק שוחרר והתחייב לכרות ברית עם הקומוניסטים נגד יפן, גם אם הוא לא לגמרי התכוון לכך.

לאחר תקרית זו שנודעה בשם “תקרית ס’יאן”, צ’יאנג קאי-שק חזר לבירה נאנג’ינג, וג’אנג ס’ואה-ליאנג ביקש לחזור יחד איתו. עם הגעתם, צ’יאנג קאי-שק הורה על מעצרו המיידי של ג’אנג ס’ואה-ליאנג. למרות שג’אנג ס’ואה-ליאנג לא נשלח לכלא, מאותו הרגע הוא היה תחת מעקב תמידי במעצר בית, וכך גם היה פיקוח על מי יכל לבקרו. בשנת 1949, הרפובליקאים הפסידו במלחמת האזרחים של סין, וג’אנג ס’ואה-ליאנג הועבר לטאיפיי, לרובע בייטואו. כאן, ג’אנג ס’ואה-ליאנג העביר את זמנו במאסר בוילה יפה וקטנה על גבעה המשקיפה על בייטואו, עד למותו של צ’יאנג קאי-שק ב-1975, ושוחרר לאחר מכן. ג’אנג ס’ואה-ליאנג נפטר בגיל 100 בשנת 2001 בהוואי, לאחר שריצה קרוב ל-40 שנה במאסר בית.