טיול ליפן האם הסטריאוטיפים מתגשמים?

מאת: בועז חדשי, בעל תואר שני בלימודי אסיה במגמת יפן וקוריאה.
יפן עבורי היא היעד האולטימטיבי- מסקרנת, נוחה, טעימה, תרבותית, מודרנית, מסורתית ובעיקר אחרת. המדהים בטיול ביפן הוא שהיא מצליחה לענות על כל הציפיות של המטיילים בה. נדמה כאילו כל הסטריאוטיפים שאנו מגיעים איתם ליפן מתגשמים. הסדר, הניקיון, הדיוק, האחידות, הבודהיזם והשינטו, הנופים, הגנים המופלאים והנימוס המופלג. שבועיים אחרי הטיול עוד תמצאו את עצמכם משתחווים בזמן אמירת שלום (אפילו בטלפון) ואולי גם נותנים כסף בשתי ידיים, עם קידה קלה. טיול ליפן הוא הזדמנות להעמיק בהבנת המסורות, דרכי החשיבה והתרבות, ההופכים את יפן לכל כך מיוחדת בעינינו.

צילום: בועז חדשי
אמנם באקדמיה יש מאמץ להימנע מהכללות בסגנון “כל היפנים הם כך וכך” אך התחושה שתלווה אותנו לכל אורך הטיול היא שיפן כולה היא מקום שונה ואחר. לא רק במראות הדובדבן והשלכת, הרעפים הכחולים והכתב על השלטים והמוצרים, אלא גם בנימים הדקים של קודי ההתנהגות, השרות, האופן בו חוגגים ומתאבלים, מביעים שמחה או כעס. היפנים עצמם פיתחו במשך השנים תיאוריות שונות, Nihonjinron””, עד כמה הם מיוחדים ואחידים, שונים מכל שאר ה”זרים”. על הגלולה נגד הריון למשל, הם טענו שהיא אינה מתאימה לגוף היפני.
את האסתטיקה המופלאה נפגוש באוכל, בחנויות הראווה, במקדשים, בטירות, בטקסים ובאופן מפתיע גם בחדר שלנו במלון, ברחוב ואפילו על סורגי- המתכת כאשר החנויות סגורות. בטיול ביפן נראה, נתרשם ונלמד את שפת האומנות היוצרת את אותה אסתטיקה ונחפש אותה במקומות ציבוריים כמו גם במוזיאון ובמקדשים. מונחים כמו “ma” המבטאים את האין, השקט, הרווח שבין הדברים, כמו wabi-sabi המתאר את האסתטיקה של השלמות שבבלתי שלם והיופי שבבליה הטבעית ונוספים. מונחים שהם מרכזיים לשפת האומנות היפנית כמו המונחים סימטריה ו”חתך הזהב” לאומנות המערבית.
אדם ללא “Ma” הוא חסר טָאקְט, שאין לו את ההבנה מתי מתאימה השתיקה ובטיול נשתמש ב “Ma” כרמז שכדאי לתת למטיילים קצת מנוחה מההסברים…

צילום: בועז חדשי
הרגישות הרבה לעובדה שכאשר אני פונה אליך אני חודר לפרטיותך ומייצר הפרעה עבורך, מופיעה בשפה, בשפת הגוף ונוכחת אפילו בשווקים הצבעוניים והצפופים, כמו גם בחנויות היוקרה המרווחות. בטיולים אני אוהב להפנות את תשומת הלב לאותם ניואנסים שלעיתים נסתרים- קידת הכבוד של כרטיסן הרכבת כאשר הוא עובר מקרון לקרון, ההתנצלות שהיא חלק אינטגרלי מהפניה לאדם אחר, הדרך השונה בה נשים נראות כאשר הן מדברות עם גברים לעומת דיבור עם נשים אחרות, הודעות המשטרה המנומסות ברמקולים בהתקהלויות, כרזות “חינוכיות” איך להתנהג ברכבת התחתית, הפגנות שקטות.
זכורה לי ישיבה שאותה ניהלה המזכירה האחראית ביד רמה, כשהיא יושבת זקופה ומחלקת דפי אקסל לחבורת הגברים המעונבים המקשיבים להוראותיה. היה ברור לכולם מי הבוס שמתמצאת בעניינים. כשהסתיימה הישיבה, היא קדה עמוקות כל כך בפני היוצאים מהחדר, שהדימוי שעבר בראשי היה שזו שפת גוף של “שטיח”, ממש מטמורפוזה.
היפנים לא מצפים מכם שתקודו במידה הנכונה, אך מאמץ בכיוון יתקבל בחיוך ובברכה. בכל אופן, לחיצת היד כבר מקובלת, אך את ה”צ’אפחה” הישראלית על הגב, עדיף להשאיר לפגישות בארץ.

צילום: דויד בירן
יפן היא ארץ של נופים משגעים- הרים גבוהים עם שלגי עד, אגמים, יערות טבעיים עצומים בהם שולטים עצי מייפל ומחט, מנוקדים במשטחי במבוק. כל האמירות שפריחת הדובדבן דומה לשקדיות, או שהשלכת היא כמו בקנדה, נעלמות ונאלמות מול הדבר האמתי. מדובר לא רק ביופי עצמו אלא גם בדרך בה אומה שלמה עוסקת בתחזית הפריחה והתקדמותה, בחדשות, בעיתונות, בטלוויזיה ובנהירה לחגיגות באתרי הפריחה, אליהם נצטרף.
פריחת הדובדבן הקצרה היא ליפנים הרבה יותר מאשר יופי עוצר נשימה. Motoori Norinaga, משורר, רופא, פילוסוף, טען במאה ה-18 שליפנים יש רגישות טבעית מיוחדת ל”צער על החולף” כתב על כך:
“אם אשאל
מהי נשמתה של יפן,
אומר
ניחוח פריחת דובדבן בר
זוהֵר בשמש הבוקר”.
כאשר ניסע לאורך החוף, וליפן ארץ האיים יש חופים רבים, לעיתים נדמה שהאומנים היפנים פשוט מציירים את מה שהם רואים מחלון ביתם:
ביפן רגישות מיוחדת לנושא הטבע והעונות המשתנות. שאלה מקובלת שתישאלו בשיחת חולין היא “כמה עונות יש אצלכם?… כי אצלנו ביפן, יש ארבע!”. היפנים חוגגים אותן בפסטיבלים, במאכלים ייחודיים לכל עונה ובצבעים משתנים המקשטים את הרחובות והחנויות. את היופי הטבעי השכילו למזער לנופים פנימיים ונוכל לראות זאת בעצי בונזאי ננסיים ובגנים. נטייל בגנים מסוגים שונים, חלקם מחקים את הטבע החיצוני, חלקם מיועדים ליצירת אווירה עבור מדיטציה פנימית.

צילום: דויד בירן
אחד היתרונות בביקור במקדשים הרבים ביפן הוא שהם אינם זהים (להבדיל מכנסיות באירופה… ויסלחו לי המתמחים בכנסיות). פעמים רבות האטרקציה בהם אינה רק המקדש על קישוטיו ועיטוריו, אלא הגן העוטף אותו, עם בריכות המים, הגשרים ודגי ה- koi המוזהבים (למעשה “דגי הזהב” מופיעים בשלל צבעים- תוצר של פיתוח זנים מיוחדים לאורך מאות שנים). לעיתים זהו גן המדיטציה היבש ולעיתים שדרת הבמבוק העוטפת את המטייל בה מכל עבר. חלקם טובלים בטבע מרוחק וחלקם פעילים ותוססים במרכזי הערים, עם שוק צבעוני המוביל אליהם, בו ניתן לקנות חפצי קדושה, אביזרים למנחות, אוכל ומזכרות. קשה להישאר אדיש למראה אנשי עסקים מעונבים, עם תיקי ג’יימס בונד, מוחאים כף, יוצקים מים להעיר את הרוח, משיבים על עצמם עשן קטורת, נושאים תפילה וממשיכים בדרכם למשרד. נוכל ללמוד את כללי הטקס, את אופן יציקת המים, נבקש משאלה מהרוחות, המעיינות, נבדוק את העתיד בעזרת מקלות ונתלה בקשות במקומות בהם ניתן לחוש כוחות מיוחדים, טבעיים ואנושיים.
יפן נראית לעיתים כמו מדינת העתיד. הרכבות המהירות מאוֹוֹוֹד מהירות נוחות ומדויקות, גשרי הכבישים בתוך הערים גבוהים ורבי מפלסים וברחוב נראה דגמי מכוניות וסלולר שלא ידענו שקיימים. אם תעמדו על רציף הרכבת כאשר על הכרטיס שלכם רשום 10:26 ותעלו על הרכבת שהגיעה ב 10:22 ייתכן שתיסעו למקום אחר – כי ביפן 10:26 זה 10:26. אפילו האוטובוס העירוני הרגיל מגיע בדיוק בדקה שרשומה בתחנה ודלת הרכבת התחתית תיפתח בדיוק מול הסימון שעל הרציף. כדי לא להיתקע בהמון, נלמד לעמוד יחד עם היפנים משני צדי הסימון כדי לאפשר ליורדים לרדת ראשונים מהאמצע. מדהים כמה נעים, יעיל ומהיר, כאשר כולם אדיבים ומסודרים.
על מקור הדיוק, הנימוסים והפורמליות היפנית גרסאות שונות. ייתכן והם שריד לתקופה בה קידה לא עמוקה מספיק, גרמה לעריפת ראשך, כפי שהיה בשלטון הדאיימו והסמוראים שנמשך מאות שנים. ייתכן והצפיפות שבה הם חיים דורות רבים יוצרת התחשבות יתר, ואולי הצורך בשיתוף פעולה כדי להצליח בגידול האורז?
בעת אירוח בבתים ביפן, ישאלו אתכם שאלות עקיפות בנוגע לגילכם, כגון מה גיל הילדים והאם הם כבר נשואים, בין היתר משום שאדם מבוגר זוכה לכבוד רב יותר והם רוצים לדעת איך לנהוג בכם. כדי להימנע מלהגיד שלדעתו אתה טועה, יפני יגיד בנימוס שהוא “שותף לכמה מדעותיך אך מוצא חלק מהן מעניינות”. על השאלה האם אפשר להגיע ליעד בשעתיים, התשובה השלילית החד משמעית ה”בוטה” ביותר שקיבלתי, הייתה “maybe not”. הנימוס רב, אך בסוף, לאחר כמה כוסות של סאקה חם (יין אורז) יישבר הקרח. באחד מסיורי הראשונים, לקח יותר משבוע עד שאחד המארחים, אדם עליז, פנסיונר, שהיה בין היחידים שלא לבש חליפה ועניבה ובאופן כללי הרבה לצחוק, העז לגלות לי עד כמה משעשע השם שלי ביפן. Hada-shi פירושו ללא נעליים, יחף. בנוסף- מכיוון שלא ניתן להגיד ביפנית Boaz, שובש גם השם הפרטי ל Bozu- נזיר קירח.
יפן מודרנית, “מערבית” במובנים רבים, אך תמיד יהיה לה את ה”Switch”, הפרשנות המוקצנת האופיינית לה. נראה כיצד רובע המותגים בטוקיו נהפך לתחרות בין ארכיטקטים בעלי שם עולמי, מי יתכנן את החנות שתתפוס הכי תשומת לב. אזור האראג’וקו של תרבות הצעירים, מספק חוויה מוחצנת של תחפושות וסגנונות אופנה ראוותניים וברחובות האלקטרוניקה רבי קומות של גאדג’טים.
את הבודהיזם לקחו היפנים למחוזות האזוטריים של הזן בודהיזם, עם חידות הקוהן הבלתי פתירות. במקביל הם מקיימים את מסורות השינטו הטבעי, השמח והפשוט, לעיתים באותו מקדש, בפלורליזם דתי שאינו מוכר לבאים מהמזרח התיכון. ננסה לפתור כמה חידות- אולי נגיע להארה פתאומית.

צילום: דויד בירן
הנצרות מעולם לא “תפסה” ביפן, אך ליפנים הצעירים אין בעיה להתחתן בטקס נוצרי לצלילי מחול החתונה של מנדלסון (ההוא מ”חלום ליל קיץ”), בשמלה לבנה וחליפה, או בטקס שינטו עם קימונו מסורתיים ומגבעת, לעיתים יחגגו את שניהם. לשמחתנו כתיירים, חלק מהטקסים והצילומים נעשים במקומות התיירות המרכזיים כמו באי מיאג’ימה שליד הירושימה או בפארק של מקדש מייג’י בטוקיו. הזדמנות לצלם ולהתרשם.
המדים האחידים של תלמידי בית הספר מרמזים על קודים חברתיים נוקשים ומסגרות תובעניות, שילוו אותם גם בבגרותם. גם אם בשנים האחרונות חלים שינויים במוסכמות החברתיות, יש עדיין דרישות ברורות בפני מי שרוצים להצליח (קרי: לעבוד בחברות הגדולות), המגבילים הן את הנשים והן את הגברים. מעמד האישה ונושא הגבריות ביפן מעניינים ושונים מהמוכר לנו, תוצר של מוסכמות חברתיות רבות שנים, התפתחויות היסטוריות והשפעות של המצב הכלכלי המודרני. מהאישה עדיין מצופה בדרך כלל להקדיש את חייה לגידול הילד ומהבעל להקדיש את חייו למפעל, שידאג בתמורה לכל צרכיהם.
ליפן היסטוריה מרתקת שמוצאת את ביטויה בטירות, פסלים, מוזיאונים וגם בביטויים שונים בשפה ובהתנהגות. מעניין לשמוע את תיאוריות החוקרים על שלטון שושלת הקיסרים הארוכה בעולם ומדוע העדיפו השליטים בפועל לשלוט בשמם ולא במקומם. מעניין לא פחות לשמוע מה דעתם של היפנים שנפגוש על מוסד הקיסרות של היום.
מיתוס הסמוראים על סיפוריהם המרתקים, התגלגל למיתוס הטייס המתאבד וה- SalaryMan- עובד החברה המודרנית, בעל הקודים והנאמנות של הלוחם. הערצת עוז רוחו של המפסיד והאדרת שמותיהם של הגיבורים שהובסו ייחודי ליפנים, כמו גם היכולת להמשיך הלאה, ללא מצבות ואנדרטאות רבות, באזור שהוא מוכה אסונות טבע מסוגים שונים. מתוך שפע הסיפורים ניקח נבחרים ונספר אותם במקומות התרחשותם.
המיתולוגיה היפנית עשירה ועסיסית כמו המיתולוגיה היוונית, אך להבדיל ממנה היא חיה ונושמת, במקדשים לאלת השמש, לבודהא ולבודהיסאטווה הרחמים kanon, לאל האורז והמסחר inari, אותו מייצג השועל. היפנים מאמינים שמקורם באלת השמש ובאלי הטבע ששוכנים עדיין בארצם. האיים נוצרו מטיפות שנשרו מ”מטהו השמימי” של איזאנאגי שהזדווג עם איזאנאמי (הסיפור המלא מפורט יותר, אך לא כל מה שניתן לספר באוטובוס ניתן לכתוב במאמר). כל מקום שהוא יפה במיוחד, אגם קטן, עץ עצום, הר גבוה, ברור שנמצאת בו רוח חזקה ועל כן הוא מקום ראוי לבית תפילה. עם מעט עזרה ותשומת לב, נלמד לזהות את שערי ה- Torii הפשוטים של דת השינטו, את צלבי הסווסטיקה הבודהיסטים, ונגלה שאנחנו הלכה למעשה, מסיירים בארץ האלים, מקור השמש העולה.
אם לאשה יש עיני שועל וזנב מתחת לשמלתה, ייתכן שהיא רוח מחופשת. הסוף בסיפורי העם מעורפל ולא תמיד ברור. מוסרי ההשכל לא בהכרח טובים או מוסריים.

צילום: דויד בירן
נשמע מסיפורי המיתולוגיה, כתבי יפן ההיסטוריים ואגדות העם. נזהה את סמלי השלטון, הקיסרות והאצולה שעדיין מקיפים אותנו ונכיר את משמעותם. נתרשם משירי ההייקו הקצרים ומשמעויות הזן החבויות בהם. ננסה לכתוב כמה הייקו בעצמנו, נשיר שיר עם מוכר, נשמע על תופעת הפופ, המנגה (קומיקס) והאנימה (סרטים מצוירים) של ימינו. נחווה, נעשה, נראה ונשמע.
Matane ביפן
בעז חדשי