7 נסיכויות איחוד האמירויות
איחוד האמירויות הערביות היא מדינה שנוצרה מאיחודן של 7 נסיכויות ששכנו על מיצר היבשה בצפון המדבר הסעודי על חופי המפרץ הפרסי. למרות הנפט שנתגלה באזור בשנת 1960, החליטו הבריטים ששלטו אותה עת באזור על עזיבתו בשנת 1968. הבריטים היו גם אלו שיצרו שוק מאוחד בין הנסיכויות וגם אלו שסימנו את הגבול המדברי בין הנסיכויות לבין ערב הסעודית, שכנתן מדרום.
ב -2 לחודש דצמבר, בשנת 1971, 3 שנים לאחר עזיבת הבריטים, התאחדו האמירויות ( אבו-דאבי, דובאי, פוג’ירה, אג’מן, שרג’ה, ראס אל-חיימה ואום אל-קיוין), לפדרציה בשם “אחוד האמירויות הערביות”. למדינה המאוחדת דגל אחד משותף ומטבע אחיד – דירהם.
לתפקיד נשיא המדינה, נבחר האמיר של אבו דאבי Sheikh Zayed bin Sultan Al Nahyan, שיזם את רעיון האיחוד, והיה שליט האמירות הגדולה והעשירה מבין שבע האמירויות.
“המועצה העליונה” של הפדרציה מורכבת מהשייחים של שבע האמירויות.
בראש המדינה ובראש “המועצה העליונה” עומד ה”נשיא”, שהוא בעל סמכויות פוליטיות נרחבות ונבחר ע”י “המועצה העליונה” לתקופת כהונה בת חמש שנים. בפועל האמיר של אבו דאבי תמיד יכהן כנשיא.
שטחה של המדינה הוא : 83,600 קמ”ר. מספר תושביה (נכון ל 2019) 9.4 מיליון .
סקרנותי והתעניינותי במדינה זאת החלו בשנת 2009, שנים אחדות בטרם נסיעתנו לשם, הודות למצגת שקיבלתי מחבר על העיר אל-עין, השוכנת במרכז מדבר שומם וקבלה את חסות אונסק”ו כאתר לשימור בין-לאומי (האתר היחידי באמירויות עם תואר זה).
התואר ניתן לה הודות לאתריה ההיסטוריים (שמירת מבניה וצביונה המיוחד, השונה מערי האיחוד האחרות), לגניה הפורחים ועל היותה “אואזיס” במדבר צחיח. זו העיר שממנה יצא השייך זאיד, מי שאיחד את 7 האמירויות למדינה אחת.
נסיכות דובאי
למרות היותה המפורסמת מבין הנסיכויות באיחוד, העיר דובאי אינה בירתה של המדינה. עם הקמת האיחוד הוחלט שהעיר אבו-דאבי (בירת הנסיכות בשם זה), תהיה בירת המדינה ובה יבנה משכנו של הנשיא ומוסדות השלטון.
דובאי הוכרזה כעיר המסחר של המדינה ובה שוכנו המוסדות הפיננסיים. החלטה זאת הביאה את דובאי לשגשוג כלכלי, שהפך אותה גם למפורסמת מבין ערי אחוד האמירויות .
כתוצאה מהקמת אטרקציות המוכרות בעולם כולו, הפך שמה של העיר כשם נרדף לשם המדינה כולה.
מומלצת ביותר שכירת בית מלון במרכז העיר, גם אם הוא יקר יותר, באזור שנקרא “המפרץ המסחרי” ליד “קניון דובאי” והבית הגבוה בעולם “בורג’ חליפה”.
להתרשמות ראשונית מעושרה של העיר, כדאי לגשת לקניון “דובאי מול”. קניון זה נחשב לגדול בעולם. המבנה העצום מחולק לאגפים ע”פ המוצרים המתפרשים על מספר קומות . ביקור בודד לא יספיק על מנת לראות את הכול. בכניסה הראשית הוקם אקווריום שקוף גדול מימדים המכיל מגוון רחב של דגים. האקווריום תוכנן לאפשר כניסת מבקרים דרכו ואף הצצה לחיי הדגים מתוך תא אטום המיועד לכך. אגף שדרת מעצבי העל כוללת את מרבית המעצבים הגדולים בעולם. החנויות המפוארות עולות בעיצובן על חנויותיהן של פריז ולונדון. בקומת המסעדות תוכלו למצוא מגוון עשיר של תפריטים ומנות.
לצד “דובאי מול” ניצב קניון קטן יותר בשם “סוק אל באחר”. זה קניון קטן וסולידי אך כולל חנויות יוקרה שמציעות סחורה ייחודית יותר. מסעדותיו מציעות תפריטים מגוונים.
בברכת המים נתן לשכור סירה ולשייט בה – כמעט “פאטה – מורגנה” מדברית.
בשעות אחה”צ והערב מופעלות בבריכה מזרקות מים “מרקדות” – במהלך ההפעלה מתנגנת מוזיקה מלווה בתצוגה של אורות וצבעים. את המיצג ראוי לראות בשעות שקיעת השמש.
מנגד, עומד הבניין הגבוה בעולם – “בורג’ חליפה”. למרפסות הבניין נתן לעלות במעלית מתוך ”קניון דובאי”. (שימו לב – בטרם העלייה כדאי לבדוק אם המבנה אינו מכוסה בערפל או אבק באותה עת).
בסמוך נמצאת אחת מתעלות המים המלאכותיות (Creek), שנחפרו לצורך הכנסת מי הים לתוך היבשה. מי התעלות הנמצאות בין הבניינים, גורמים לצנון האויר, הגברת הלחות והורדת הטמפרטורה.
לאורך גדות התעלה נסללו מדרכות המשמשות את התושבים לפעילות ספורטיבית. טיול לאורך התעלות מאפשר התרשמות מהנוף האורבני הצומח בתוך המדבר.
למרות אוצרות הנפט העשירים של המדינה, המסחר בדובאי עדין משפיע יותר על עושרה של המדינה ממרבצי הנפט. מרכזי הקניות הרבים והגדולים שנבנו בכל רחבי העיר מוכרים יותר לתיירים המגיעים לאחוד האמירויות. למרות מרכזי הקניות, השווקים הפתוחים המרוכזים באזורים אחדים של הנסיכות, עדיין מהווים את ליבו הפועם של המסחר בעיר.
שווקים ותבלינים בדובאי
אזור דיירה (Deira) – אזור השווקים הפתוחים.
שוק הזהב הוא השוק המפורסם מכולם. מרכזו ברחוב משופץ ומקורה, וחנויותיו מציעות תכשיטי זהב וכסף המשובצים יהלומים ואבני חן יקרות ופנינים טבעיות הגדלות במקום. השוק משתרע על פני רחובות רבים.
שוק התבלינים נמצא בסמוך לשוק הזהב, דרומית לו. השוק על חנויותיו הקטנות, מציע מגוון אין סופי של תבלינים מסוגים שונים המיובאים לנסיכות (לדבריהם) מאירן, הודו, פקיסטן ושאר ארצות המזרח. מגוון צבעי התבלינים העזים מושכים את העין וריחות עולים באוויר ומשכרים את האף וגם את החיך.
שוק התמרוקים, נמצא ממזרח לשוק הזהב. למרות גודלן הקטן של החנויות המבחר בהן רב ומגוון. היצע המוצרים כולל מוצרים מיובאים של מותגים מפורסמים, מוצרים מזויפים וגם מוצרים מקומיים .
באזור גם שווקים נוספים כגון : שוק למוצרי עור כנעלים תיקים וחגורות ושוק לשעונים שרובם “מותגים” במחירי רצפה.
ברחובות השווקים בין החנויות פזורות מגוון רב של מסעדות המגישות מאכלים ממגוון מאכלי העולם.
מדרום לשווקים נמצאת התעלה המלאכותית ה”קריק” (Creek), שהיא פריצת מי הים לתוך היבשה.
גדות התעלה משמשות כיום כנמל של דובאי, אליו מביאות האוניות את סחורתן.
לצד אוניות הסוחר, נמצא רציף לסירות ה”אברה” (Abra), סירות אלה הן סירות מונית, המשיטות אנשים לגדה השנייה של ה”קריק”, לאזור העתיק ביותר של העיר, בור דובאי (Bur Dubai).
אזור זה שופץ בהתאמה למקוריותו – רובע “אל פהידי” הוא המרשים ביותר. באזור זה מצויים מוזיאונים רבים. ניתן לוותר על ביקורים במוזיאונים השונים. אם בכל זאת חשקה נפשכם, תוכלו לבקר “מוזיאון דובאי” המתאר את המעבר מחיי בדואים לעיר מגלומנית.
בדרך חזרה, ניתן להשתמש ברכבת התחתית. תחנת הרכבת נקיה להפליא למרות המספר הרב של המשתמשים בה. הקו הירוק של הרכבת עובר בתחנת “מול דובאי”.
שכונת ג’ומריה היא שכונה יוקרתית. בתי השכונה הם בתים פרטיים נמוכי קומה המוקפים חומות ובחצרם חונות מכוניות פאר. למרות יוקרתה של השכונה, בסמוך אליה נמצא החוף הפתוח לכלל הצבור.
בחוף זה, בשונה מחופים במדינות מוסלמיות, נתן לראות רוחצים ורוחצות בלבוש מינימלי.
בתי השכונה מרוחקים משפת הים כך שנותרת רצועת חוף רחבה עם חול ים נקי. מי הים צלולים. ברקע ניתן לראות את מלון “בורג’ דובאי” (Burj Al Arb Dubai) הממוקם על אי בים.
אם אתם בין המעמיקים בידע, המסגד של שכונת ג’ומריה, שהוא בין היפים בדובאי, מציע סיור מודרך מלווה בהסברים מורחבים על הדת המוסלמית. משם במרחק קצר, נתן לצפות באחד הפרויקטים השאפתניים והמפורסמים ביותר בדובאי – האי בצורת עץ התמר. הטיילת הנמצאת בסמיכות היא דוגמא לצמיחת היוקרה מחול המדבר כתוצאה מהנפט הנמצא בעומקה.
נסיכות שרג’ה
נסיכות שרג’ה ((Sharjah, הנמצאת צפונית לעיר דובאי, היא נסיכות קטנה אך מאד מפתיעה, מעניינת ומסקרנת. הנסיכות הוכרזה על ידי אונסק”ו עוד בטרם האחוד, כעיר התרבות והחינוך של כל העולם הערבי.
הנסיכות נטלה על עצמה את שימור עברה בשחזור השכונה הראשונה של העיר (Heritage Area), הקימה מוזיאונים ייחודיים, קידמה את החינוך ע”י הקמת עיר אוניברסיטאות ובעיקר דאגה לא לחקות את שכנתה דובאי.
מונית, היא הדרך הנוחה להגיע מהמלון בדובאי, דרך אמירות אדז’מן (Ajman), הצמודה לדובאי , לנקודת ההתחלה של הביקור באמירות .
הביקור מתמקד באזור המשוקם הכולל את שחזור העיר העתיקה ובתיה, אזור המורשת והאומנות, את השוק העתיק וריכוז של מספר מוזיאונים המרשימים במבניהם ובתוכנם.
ממולץ לבקר במוזיאון המרשים לתרבות האסלם (Museum of Islamic Civilization) . המבנה בגוון הזהב הוסב מבניין ששימש כשוק. במוזיאון מוצגת תרבות האסלאם בכל תחומיה – כתיבה, אומנות, ארכיטקטורה, תשמישי קדושה, טכנולוגיה ונושאים נוספים. התצוגה מקיפה ומעניינת. המוזיאון נפתח בשנת 2008 וכולל אלפי מוצגים ביניהם מוצגים עתיקים מקוריים.
Museum of Islamic Civilization
בסמוך לו נמצא המוזיאון לאומנות. המוזיאון רחב הידיים מציג אומנות עכשווית ומודרנית של ציירים מוסלמים. התערוכות המתחלפות כוללות מאות ציורים והסברים מפורטים על הצייר הטכנולוגיות שלו והסברים על יצירותיו. בזמן ביקורינו הוצגו ציוריו של אומן מצרי, אומנות שאנו עדין לא יכולים להציג אצלנו.
מהמוזיאון נצא לכיכר של האזור המשוחזר של העיר, בו מוצבים פסלי רחוב. המבנים המקיפים את הכיכר משמשים לגלריות ובתי ספר לאומנויות.
לאורך מעגן הסירות של שרג’ה, המשמש כנמל של העיר, ישנה טיילת מטופחת – שדרת עצים המצלים מעל ספסלי ישיבה, וגינות פרחים מטופחות. הטיילת מוליכה לעבר שוק רחוב מקורה קטן, עם חנויות קטנות מהודרות במבנים משופצים. לא תמצאו כאן סוחרים אשר מפתים להיכנס לחנויותיהם, בשונה משווקים מזרחיים אחרים שבהם בקרנו.
ניתן לסיים את הביקור בקניון הקטן והמרשים “השוק המרכזי”, בליווי ארוחה טובה באחת המסעדות. אם נותר לכם זמן, מומלץ לבקר את “עיר האוניברסיטה” שבתחומי הנסיכות .
מידי שנה מארחת הנסיכות את הביאנלה הבינלאומית, ומדי שנתיים חוגגת את חג האורות במרכז העיר העתיקה.
נסיכות אבו דאבי
נסיכות אבו-דאבי (Abu Dhabi) היא הגדולה בשטח מכלל הנסיכויות של האחוד. היא גם העשירה ביותר בכמות מרבצי הנפט שבשטחה.
הנסיכות היא הדרומית ביותר של האחוד וגובלת בממלכת ערב הסעודית ובעומן.
האמיר זאיד בן סולטאן אל נהיאן (Al Nahyan) שלט בנסיכות בטרם האחוד. הוא זה שיזם והגשים את אחוד 7 הנסיכויות למדינה אחת. זאיד נולד בעיר אל-עין. מאוחר יותר, עבר לגור בעיר אבו דאבי ונבחר כנשיא הראשון של המדינה המאוחדת. כיום נחשב למייסד ואבי אחוד האמירויות הערביות.
ממשיכי דרכו של זאיד הם ילדיו ומשפחתו. אחד מבניו נבחר לתפקיד נשיא המדינה, למרות שהמדינה היא מונרכיה.
העיר אבו-דאבי
העיר אבו-דאבי היא בירתה של הנסיכות הנושאת שם זהה. העיר אינה הגדולה בערי המדינה, אך היא נבחרה להיות גם הבירה של המדינה המאוחדת, היות וממנה בא האמיר שייח זאיד שיזם והגשים את אחוד האמירויות הערביות .
העיר משמשת כמקום מושבו של נשיא האחוד, ולצורך כך הוקם המתחם הנשיאותי שבה. כמו כן רוכזו בה מוסדות המדינה וחלק ממשרדי הממשלה ממוקמים בה.
העיר מרוחקת כ 200 ק”מ מדובאי, אך כביש מהיר מחבר ביניהן וזמן הנסיעה קצר יחסית.
לעיר שממוקמת על אי ישנם אתרי תיירות רבים ומעניינים, ורצוי להקדיש להם זמן אף על פי שאינם מפורסמים כמו אתרי דובאי.
מסגד שייח’ זאיד באבו דאבי
המסגד הגדול שבעיר מרשים ביותר. גם הוא נקרא ע”ש אבי האומה, Sheikh Zayed . הכניסה למסגד נעשית בלבוש צנוע ובחליצת נעלים. המסגד מיועד לשמש כמסגד המרכזי למוסלמים במדינה, יכול להכיל עד 40 אלף מתפללים. כל שטח רצפת המסגד מכוסה בשטיח אחד שכולו נעשה בעבודת יד. מיטב המתכננים, האדריכלים, המעצבים ואומנים רבים גויסו לבנית המתחם המרהיב.
קירות המסגד והרצפה החיצונית מצופים בשיש לבן מעוטר בציורים, והם מוקפים בריכות מים שמעבירות את קרינת השמש עליהם .בערב מחליפות נורות את קרינת השמש. המתחם כולל עוד מספר רב של מבנים, שבאחד מהם קברו של אבי האומה.
אתרים באבו דאבי – מוזיאון הלובר, המסגד הגדול
המתחם הנשיאותי הוא מתחם חדש וירוק, ממוקם ליד שפת הים והוא סגור למבקרים. את המתחם ניתן לראות תוך נסיעה איטית סביבו. נאסר לעצור או לצלם – דרך זו היא חלק מציר האבטחה של המתחם.
אם חשקה נפשכם “בטעימה ” מטעמי אירופה בליבו של המדבר, תוכלו לבקר במוזיאון ה”לובר” שאינו בפריז.
מלון “ארמון האמירויות” ( Emirates Palace ) הוא אחד ממלונות היוקרה הנחשבים ביותר בעולם, אם לא היוקרתי ביותר.
המלון ממוקם במרכז העיר, בתחום שטח עצום של גנים וצמוד לו חוף ים פרטי. הבניין והריהוט הם בסגנון פנטזיה מזרחית, ובו מתקיימות הפגישות המדיניות של המדינה. בחזית הבניין מערכת מזרקות מים. הכניסה והביקור במלון מתבצעים תחת השגחה.
בסמיכות למלון הוקמה אנדרטה לכבודו של מיסד האחוד. שש שנים של עבודה נדרשו להשלמתה. לאתר מבנה תלת-ממדי שעליו דמותו של האמיר.
בקרבת המלון ניצב בית אתייחד (Etihad) בראש המגדל נמצאת מרפסת התצפית (Observation deck) ובית קפה. למרות המחירים הגבוהים, מומלץ לעלות לתצפית על העיר מגובה של 300 מטרים (הרי לא כל יום מגיעים לאבו-דאבי).
במוזיאון “מורשת הכפר ” (Heritage Village) מוצגת תערוכה המתארת את חייהם של הבדואים באזור בטרם גילוי הנפט בשנת 1960. הכפר כולל מספר מבנים וחצרות בהם התגוררו התושבים. במבנים מוצגים בתי מלאכה מאותה תקופה, שווקים ושאר פעילויות של היום יום.
המוזיאון כולל גם פריטי לבוש, כלי בית ועוד. מחוץ למבנים מוצגות סירות הן למסחר והן לדיג, מכלאות לבעלי חיים ומוצגים נוספים. הביקור ממחיש את ההתקדמות הגדולה שחלה במדינה עם גלוי הנפט והשקעת רווחיו לטובת שיפור תנאי המחיה ואיכות החיים של התושבים.
את הביקור בעיר אבו דאבי רצוי לסיים בכיכר אתייחד (Etihad Square ). ברחוב זה עדין נמצאים פסלי רחוב, שהיו בעבר הקישוט הנפוץ בעיר של אביזרים ששימשו ועדין משמשים את תושבי המדבר. קנקן התה או הקפה, מסמל יותר מאחרים את מנהג הכנסת האורחים בעולם הערבי. שמנו אותו כיעד אחרון בטרם נפרד מהעיר.
יוצאים מהעיר דרך הכביש הסמוך לשפת הים (The Corniche) של העיר. למרות שהעיר נמצאת על אי, הכביש אינו צמוד לשפת הים ומשאיר מקום לחופי רחצה. גם השדרות המפרידות בינו לבין חופי הרחצה מטופחות. ניתן לעצור להתרשמות באחד החופים. רצוי לעצור באחד מחופי הרחצה ולהתרשם מהתחזוקה והניקיון שבו.
האמירויות ידועות בכמות ומגוון מכוניות היוקרה הנעות על כבישיהן. בדרך חזרה לדובאי, ניתן לעצור לביקור באי יאס. על האי המשמש כמקום בילוי לאזרחים, נבנה פארק שעשועים של מכוניות פרארי . המתחם עצום ממדים כולל מוזיאון, שמציג מבחר ממיטב מכוניות העבר, ותצוגת של מודלים חדישים.
העיר אל-עין
מצגת שבה הוצגה העיר אל עין (Al Ain), שהגיעה אלינו כמה שנים בטרם נסיעה, הייתה הגורם לסקרנותנו לגביה בפרט ובאחוד האמירויות ככלל. ביקורינו בה היה כהגשמת חלום של שנים אחדות.
בזכות חשיבותה ההיסטורית ואתריה הרבים, זו העיר היחידה באמירויות שזכתה להיכלל ברשימה אונסק”ו כאתר לשימור בין-לאומי. מיקומה המרוחק – 190 ק”מ מדובאי ומאבו דאבי ופרסומה המועט בהשוואה לשתי הערים האלו, משפיעים על מספר התיירים הפוקדים אותה שהוא יחסית מזערי וכך היא מצליחה לשמור על צביונה.
העיר אל – עין יושבת בליבו של מדבר צחיח, בנאת מדבר שופעת מים, בתחומי נסיכות אבו-דאבי. העיר זכתה לפרסומה בגלל ההיסטוריה – האמיר הנאור שיח’ זאייד בן סולטן אל נהיאן (Sheikh Zayed bin Sultan Al Nahyan) היה מהוגי תוכנית האחוד של שבע האמירויות למדינה אחת וממגשימה וגם נשיאה הראשון של המדינה המאוחדת.
אוטוסטרדה החוצה את המדבר, בעלת 4 נתיבים לכל כיוון, מחברת את דובאי לאל-עין. חומת מגן משני צדדיה מגינים עליה מפני בעלי חיים, למניעת תאונות בינן לבין המכוניות. את המרחק שבין שתי הערים גומאים במשך שעתיים, כולל עצירה לתפילה של הנהג המוסלמי. העיר מקבלת את הבאים בשעריה בשדרה שבמרכזה גינות פרחים ובשני הצדדים עצים ירוקים המסתירים את המדבר הצהוב והיבש.
תחילתו של הביקור במקורות המים, מעינות מים קרים שהם מקור המחיה של העיר המדברית והגנים המקיפים אותם ( Green Mubazzara) . הסכר החדש ובריכת האגירה המודרנית שנוצרה בעקבותיו נראים כמעין “פטה מורגנה” אמיתית במדבר. שטחים גדולים של חורשות וכרי דשא ירוקים המושקים בממטרות מקיפים את בריכת האגירה. נתן לבקר בסכר העתיק שבאפיק הנחל.
מבצר אל ג’אהילי (Al Jahili Fort). המבצר הציורי הוקם ב 1891 למטרת הגנה על העיר ודרכי המדבר המוליכות אליה וממנה, אך בעיקר על מטעי התמרים של העיר היות והיו המזון העיקרי שלה ופרנסתה. המבצר הוא מבנה היסטורי של כלל המדינה.
המוזיאון המלכותי (Palace Museum) נמצא בארמון שנבנה בשנת 1910 ושימש כבית מגורים לשייח’ זאייד מאחד האמירויות . בשנת 1998 הפך המבנה, הבנוי בצורת חצר פנימית, למוזיאון המציג פרטים עליו ועל פועלו. בין המוצגים נמצא גם ג’יפ הלנד- רובר ששימש אותו לביקורים אצל שבטי המדבר.
אל תוותרו על סיור ממונע בשכונות העיר, על שדרותיה, רחובותיה, כיכרותיה הרבות, מגניה, והפסלים הסביבתיים שבה. במהלך הסיור עוצרים לביקור לפחות באחד מגני הפרחים שלה, שהביאו לה את פרסומה (גני הפרחים אינם פתוחים כל השנה) .
העיר המאוכלסת בעשירי המדינה, שמרה על צביונה, בשמירה על בנית בתים נמוכים עם חצרות, שונה לחלוטין מדובאי ואבו-דאבי על בתיהן הגבוהים ורחובותיהן הסואנים.
בסיום הסיור מגיעים למוזיאון הלאומי (Al Ain National Museum) .המוזיאון השוכן במתחם של המבצר המערבי, בצמוד לאואזיס, נבנה בשנת 1910 ושופץ. המוזיאון מציג ממצאים מתקופת האבן עד להקמת האחוד. למרות שהמוצגים רבי ערך ומעניינים , הם אינם מוצגים ע”פ סדר כרונולוגי ולכן קשה לעקוב אחרי לוח הזמנים.
האואזיס (Al Ain Oasis) הוא מטע של עצי תמרים שחשיבותם בעבר לעיר הייתה גדולה מאד. לכן הוא מוקם בסמוך למבצר המערבי של העיר וכיום בסמוך למוזיאון הלאומי. האואזיס כיום הוא אתר תיירות המשמר את דרך הגידול של העצים אך בעיקר את שיטות ההשקיה של אותם ימים.
לפני יציאה מהעיר חזרה למלון, רצוי לעלות על הר חפית ( Jabal Hafeet) הנמצא מחוץ לעיר ומשמש נקודת תצפית מדהימה. העלייה להר מאפשרת גם ביקור במעיינות החמים .
בדרך חזרה, אם הזמן מאפשר, ניתן לעצור לחניה ב”פונדק דרכים” מדברי ולהתערבב בין מקומיים ונהגי משאיות רעשניים. למרות שאבו דאבי נתפסת כמדינה מודרנית ועשירה, עדיין תוכלו לפגוש מקומיים שלא נהנים מהעושר ושומרים על חיי המדבר.
