מאת פרופסור שחל עבו
ארמניה וגיאורגיה, שתי רפובליקות של ברית המועצות לשעבר משמשות יעד לתיירים ישראלים רבים. במדינות אלו נוף מגוון, החל מפסגות מושלגות בגבהים שמעל 4,000 מטר, רמות גבוהות עם מרבדי פריחה מרהיבים בחדשי הקיץ, דרך עמקים ירוקים ופוריים, נהרות שוצפים וחקלאות מסורתית בנוף פסטוראלי. לבד מנופים מרהיבים, ואוכל מגוון וטעים מציעות מדינות אלו לתייר הרגיל אתרים עתיקים ומרשימים הקשורים לראשית הנצרות כגון מנזרים חצובים בסלע עם ציורי קיר. שכן ארמניה היתה האומה הראשונה לקבל עליה את הנצרות. הקווקז על עושר משאבי הטבע שבו, ובהיותו חלק מהגשר בין מרכז אסיה לאירופהמשך בכל תקופות ההיסטוריה כובשים רבים. החל מאלכסנדר מוקדון שדרך הקוקז הגיע להודו, דרך הפרסים,המונגולים, הטורקים, ובעת החדשה הרוסים ומעצמות המערב. כובשים אלו שביקשו גם הם לנצל את אוצרות הטבע של הקווקזהשאירו כמובן גם עדויות מרשימות לנוכחותם בדמות מבצרים או פילוס דרכים. ואולם, מי מהתיירים הרבים שמגיעים למדינות אלו יודע כי אזור זה הוא מקורם של רבים מפירות הקיץ שאנו אוכלים?
אם-החיטה שגילה אהרון אהרונסון ב- 1906 שהיא המקור למרבית החיטים התרבותיות, בוייתה יחד עם השעורה, האפון, החומוס והעדשים ככל הנראה בדרום מזרח טורקיה לפני כ- 10,000 שנה. ביות הצמחים איפשר צבירת עושר וכוח פוליטי ואמנם מאזור זה במסופוטמיה צמחו מאוחר יותר ערי המדינה הראשונות (שומר, בבל) שנחשבות לערש התרבות המערבית של היום. אלפי שנים מאוחר יותר עם התפשטות התרבויות החקלאיות לחבלי ארץ הגובלים במזרח התיכון (למשל הקוקז) בייתו הקדמונים מינים נוספים הגדלים בר באזורים אלו. מסתבר שמקורם של הרבה מעצי הפרי הנשירים שאנו מכירים כמו המשמש, האפרסק, האגס, הדובדבן, אגוז המלך, השזיף והתפוח הוא באזורים ההרריים של הקוקז ומרכז אסיה. ביערות של אזורים אלו גדלים בר המינים השונים של עצי הפרי מהם בייתו הקדמונים את הזנים הראשונים של המישמש, האפרסק והעצים האחרים שהזכרנו.
מקדש גרני הנמצא כשעה נסיעה מצפון לירבאן בירת ארמניה הוא עדות מרשימה לנכחות רומית-הלניסטית באזור זה ולחשיבותו האסטרטגית של האזור עוד בימי קדם לפני תחילת המסחר הממוסד על “דרך המשי” בין ארופה למרכז ומזרח אסיה. רוב התיירים המגיעים לגרני גם ממשיכים בנסיעה קצרה למנזר גרארד שהוא אתר חשוב ומרשים הנמצא בלב אזור מיוער. ואולם רק מעטים ישימו את ליבם לעובדה שרוב העצים בצידי הכבישים בכפר גרני (כמו גם בכל הכפרים האחרים בדרך מירבאן) ובגינות הבתים הינם עצי אגוז מלך, אגוז אילסר, ודובדבן. קשה לראות את פירות האגוזים שכן צבעם ירוק ואולם פירות הדובדבן בוהקים למרחוק בצבעיהם המגוונים, אדום, כתום, צהוב וכל גווני הביניים. העצים הרבים גם נבדלים בגדלם של הפירות, חלקם בעלי פירות קטנים מאד וחלקם בעלי פירות גדולים הכופפים את ענפי העצים בגללשפע הפרי.
מגוון בתכונות חקלאיות כמו צבע פרי, צורת פרי, עונת הנבה, צורת העץ וגובהו, הוא אפייני למצב בו הגידול החקלאי נמצא באזור בו החל הביות בימי קדם.במקרה זה של עצי פרי אלו,המגוון הרב הוא תוצאה ישירה של נכחות טיפוסי הבר באזור שמאפשרים את המגוון העצום של צבע, גודל פרי וטעם. עצי פרי אלו מואבקים על ידי חרקים. לכן נכחותם של מטעים וגינות בית בהם גדלים זנים תרבותיים בשכנות ליערות טבעיים בם גדלים טיפוסי הבר מאפשרת הכלאות ספונטאניות בין עצי הבר לעצי התרבות. הצאצאים מרוב הכלאות אלו הם נחותים בטיב הפרי ובטעמו ואולם לעיתים רחוקות הכלאה כזו תיתן מוצא לעץ בעל תכונות רצויות ואולי גם עדיפות על המצוי בזנים הקיימים. במקרה כזה ירבה החקלאי את העץ על ידי הרכבות על שתלים צעירים. בדרך דומה נולדו רוב זני עצי הפרי המוכרים לנו היום וזו כאמור הסיבה למגוון הרב של טיפוסי הפירות שניתן למצא בחצרות הבתים ובשווקים המסורתיים בארמניה וגיאורגיה.
רק יודעי ח”ן מעטים יקפידו בבואם לגרני לשכור ג’יפ מקומי ולבקש מהנהג לקחת אותם לשמורת היער ח’וסרוב. אזור זה המוגדר כפארק לאומי בארמניה מצוי כחצי שעה נסיעה על דרך משובשת מגרני מציע מגוון בוטאני רב של צמחיה חד ורב שנתית. מוקדם יחסית בעונה (בחודש מאי) ניתן יהיה לראות באזור פריחה מרהיבה של פריחה ממשפחות בוטאניות רבות. מאוחר יותר בסוף יוני ותחילת יולי מציע המקום הזדמנות נדירה לראות את אם-המישמש, אם-האפרסק ואם-האגס כשעציהם נושאים פירות. עצים אלו הינם חלק בלתי נפרד מהצומח הטבעי באזור זה וניתן כאמור לראות את פירותיהם בתחילת הבשלתם בסוף יוני ותחילת יולי. הפירות כמובן אינם אכילים ועיקר חשיבותם בהיותם מאגרי גנים טבעיים למטפחים של עצי פרי הרוצים להגדיל את המגוון של זני התרבות.
גם באזורים אחרים בארמניה ניתן לראות את טיפוסי הבר של המישמש, האפרסק ועצי הפרי האחרים. למשל בעליה למנזר נורווואנק (– תמונה) שהוא פנינה ארכיטקטונית בלב קניון סלעי ומיוער, או ביערות שמדרום לגוריס, ובמעברי ההרים בדרך לחבל האוטונומי נגורנו – קראבך שהוא מובלעת ארמנית בתוך אזרביג’אן השכנה ממזרח.
