מאת לובנוב גולן
פורסם ב y net ב 25.1.12
ישראל מייחסת חשיבות רבה לקשרים עם סין- המעצמה הכלכלית הבאה בעתיד הקרוב והכוח הכלכלי השני בגודלו בעולם בימים אלו. סין של היום מתפתחת בקצב מהיר, הסינים התחילו לטייל בתוך סין ומחוצה לה וזה הזמן אולי לחזור לתחילת יחסינו הרשמיים מלפני 20 שנה.
יצא לי מזל ולפני 20 שנה הגעתי אל סין. זה היה הטיול הגדול שלאחר הצבא. אל סין הגעתי לאחר טיול של כמעט שנה בהודו, נפאל וסרי לנקה. בינואר 1992 הגעתי להונג קונג – אז שער הכניסה הרשמי היחידי לישראלים.
באותם ימים ישראל ודרום אפריקה היו המדינות היחידות שלא קיבלו ויזות תייר רגילות לסין.
בשביל להיכנס לסין נאלצתי לקנות טיול מאורגן של 12 שעות לעיר קנטון והוויזה הייתה חלק מהחבילה שעלותה 260 דולר.הרעיון היה שעם חבילת הטיול קיבלנו ויזה ל 30 ימים והייתה אפשרות להעריך את הוויזה בעיר קטנה (במושגים סינים) בחודש נוסף.
בעוד אני מטייל בסין ולאחר ש”איבדתי” 260 דולר שזה המון למוצ’ילר הודיעו לי מהבית, מישראל, שדוד לוי, אז שר החוץ, נמצא בסין והוויזה תעלה 10 דולר בלבד!
סין של לפני 20 שנה הינה סין שונה לחלוטין – לקצב הפיתוח שמאופיין באחוזים יש משמעויות אדירות בחיי היום יום אותם אתה פוגש כתייר. בתחילת הדרך השתמשנו בכסף מיוחד לתיירים, פגשנו המוני אנשים עם החליפות הכחולות של מאו, האוטובוסים המקומיים היו באמת מקומיים, הפחם הגיע למסעדות מהדלת הקדמית, עדיין לא היו סופר מרקטים ו”חנות הידידות” היתה ה”כלבו” בסין.
שוק התיירות השתנה מאוד – בעיקר בגלל הסינים עצמם שהתחילו לטייל. אם פעם בחברת נסיעות בסין התיירים מארה”ב, גרמניה וישראל היו עיקר התיירים הרי שזה השתנה. היום הסינים מטיילים באלפיהם ( במיליוניהם ) ושוק התיירות הסיני בנוי בעיקר עליהם. למרות שהסינים אף פעם לא יוותרו על עבודה וישמחו לכל תייר המגיע לסין שאפשר להרוויח ממנו.
בשביל לחוות את האווירה של סין המסורתית משלבים כיום בטיולים לסין ביקורים באזורים “רחוקים” כמו מחוז גוויז’ו אשר עליו נטבעה האמרה שלא ניתן למצוא במחוז שלושה ימים ללא גשם, שלושה קילומטר של כביש ללא עיקולים, ושלוש מעות בכיסו של אדם. ואכן, זהו מהמחוזות הנחשלים בסין כולה, מה שמאפשר הצצה לחצר האחורית של סין, זו שטרם נהנית מפרץ הפיתוח הנושב במחוזות היותר מתועשים. בימים אלו אנו מבקרים בבית תה מסורתי בגוויאנג, שבעברו היה בית ספר קונפוציאני וקודם לכן מקדש דאוסטי, בעיירת המיעוטים קאילי – ביתם של מיעוט המיאו ובכפר שיצ’יאו המשמר מסורת ארוכת שנים של יצור נייר.
ישראל וסין מנציחות היום עשרים שנות יחסים דיפלומטיים. ישראל מייחסת חשיבות רבה לקידום קשריה עם סין- הכוח הכלכלי השני בגודלו בעולם, חברה במועצת הביטחון של האו”ם ושחקנית מרכזית באסיה. ישראל מעריכה רבות את הפיתוח הכלכלי, המדעי והטכנולוגי אשר מאפיין את סין של העשורים האחרונים. גם הסינים מאוד מעריכים את ישראל, מדינה שתוך 60 שנה הפכה למעצמת הייטק , למעצמה כלכלית וצבאית כאחד.
הקשר בין סין לעם היהודי קיים למעשה מלפניאלפי שנים, כאשר סוחרים יהודיים ממרכז אסיה נסעו על דרך המשי לעיר קאיפנג ומצאו שם בית. אסור לשכוח את המקלט שסיפקה סין לאלפי יהודים במשך שתי תקופות חשוכות וקשות במיוחד בהיסטוריה שלהם: הרדיפות והפוגרומים שאירעו ברוסיה בסוף המאה ה-19 ובתקופת המהפכה הרוסית, ובמלחמת העולם השנייה, כאשר 30,000 פליטים יהודיים אירופאים קיבלו מקלט בשנגחאי.
במשך השנים בהם אני מדריך תיירים לסין, לומד על סין ומבקר בה אני מוצא דמיון רב בין העם הסיני לעם היהודי. שניהם שייכים לציביליזציות העתיקות בעולם, שניהם מקדשים ערכים של משפחה ומסורת, חינוך והשכלה, מוסר עבודה והתמדה. לא פעם אני שומע את המשפט שאומר שהסינים הם היהודים של המזרח. כמונו כך גם הסינים – מאוד לאומניים למדינתם – שניהם בעלי מודעות למורשת ההיסטורית העשירה שלהם ושניהם שואפים לתרום לפיתוח המין האנושי. בשיחות עם חברים וידידים סינים שמעתי לא אחת את ההשוואות הללו – הם גם הדגישו את השואה שלנו למעשים הנוראיים שעשו להם היפנים.
כאשר הדרכתי את טיולי הראשון לסין אמרתי למטיילים שהביטוי שקבע יגאל אלון – “עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוקה בערפל” מתאים שבעתיים לסין.
היחסים שבין סין לישראל פורחים בשנים האחרונות, והמדינות מנהלות שיח פוליטי מתמשך. סין מהווה שוק הייצוא השלישי בגודלו של ישראל וסחר הדדי בין המדינות נמצא בעלייה מתמדת. בשנתיים האחרונות נחתמו מספר הסכמים חשובים בתחום הכלכלה והמדעים, ונציגים נבחרים של מוסדות תרבות ישראליםביקרו בסין.
מדינת ישראל נותנת עדיפות גבוהה לסין ומקצה משאבים רביםעל מנת לקדם את הקשרים בין שתי המדינות. ישראל אף פתחה לאחרונה קונסוליה בעיר גאונז’ו שבדרום סין, בנוסף לקונסוליות הקיימות שבשנגחאי והונג קונג, ולשגרירות שבביג’ין.
לא סתם שמעתי את ראש ממשלת ישראל פונה לעם הסיני בשפתו –חשוב מאוד לשמר את הקשר עם הדרקון ורצוי שזה יהיה בשפתו. בואו נאחל לכולנו “שנת דרקון שמחה.”
