דרך המשי

דרך המשי – החוט המקשר בין ציוויליזציות

דרך המשי היא סיפור קשרי הציביליזציה ה”מערבית” ו”המזרחית”.  היא טומנת בחובה, היסטוריה בת אלפי שנים, והיסטוריה עכשווית. גיאוגרפיה רבת פנים, אוכלוסיה מגוונת ועשירה, אמונות ודתות, תרבות אומנות ואדריכלות, סיפור ארכיאולוגי מסעיר, שעדיין נמשך ומתגלה, ועידן חדש. פוליטיקה חדשה, וגם ישנה שהיא תחמנית לא פחות מהחדשה. דרך מסעירה, מלאת עניין ותהפוכות. וכמובן תיירות, שהפיתוח עשה אותה נוחה למדי, אך לא הספיק עדיין לקלקל ולמסחר אותה.

מומיות של זרים מארצות רחוקות (קאוקאזים), שהגיעו לדרך המשי לפני 3-4 אלפי שנים. המומיות נמצאו בחפירות בשׂינג’יאנג  על דרך המשי. מומיות אלה מוכיחות, שזרים ממרחקים הגיעו לדרך המשי לפני אלפי שנים.
פסל של להקת בדרנים בעלי חזות שמית, שהגיעה לבירת סין בדרך המשי, על גבי גמל. הפסל מתקופת טאנג, שושלת ששלטה במאות  7-10 לספירה.
פסל צ’ינגיס חאן, המנהיג הלוחם המונגולי, שפעל במאה ה- 13 לספירה, בדרכי הערבות והמדבר. לאחר נצחונותיו, השליט בדרכים סדר בטחון ופריחה.
צילומי חתונה על עתיקות מצודה בדרך המשי. זה הדור של היום. מודרני ומסורתי.

ערב רב של עמים – מיזוג תרבויות מול בדלנות

דרך המשי היא מסלול שמסעיר את דמיונו של כל מטייל בשל האוטנטיות שלה, והגוון האקזוטי וההרפתקני שבה.  הדבר נכון בעיקר לגבי החלק הסיני של דרך המשי, על הגיוון, והעושר הגיאוגרפי והאנושי שלו. יש בדרך המשי נופים נפלאים של מדבריות חול אדירים,  מהגדולים בעולם,  בתוכם נהרות ואגמים.  הרי הקרח הגבוהים בעולם, ולצידם הנקודה הנמוכה בסין, שרק ים המלח, נמוך ממנה . לאורך דרך המשי יש נאות מדבר חקלאיות וירוקות, ומעבר להן ערבות רועי צאן, על עדריהם, גמליהם וסוסיהם.

האוכלוסיה לאורך דרך המשי, מורכבת מבני מיעוטים רבים, מתוך 54 קבוצות המיעוטים, המוכרות בסין. המיעוט  הגדול ביותר במערב סין על דרך המשי, הוא האויגורים, ושני לו הקזאחים. ירידה מהתוואי הראשי של דרך המשי, לכיוון דרום מזרח, מביא אותנו לאזור שמאוכלס בעיקר טיבטים. מאז יסוד הרפובליקה העממית הסינית -1949, יושבה כל הסביבה, בבני חאן רבים. חאן הוא גזע הרוב הסיני. היום חאן מהווה עד 50% מהתושבים, במקומות מרכזיים באזור דרך המשי. שינוי זה נעשה בהגירה טבעית, אך בעיקר הודות למדיניות מכוונת.

כמדיניות, כוונת השלטון לקרב בין הקבוצות הסיניות, וליצור כור היתוך. אכן חלה התקרבות, אך יש גם תנועה מנוגדת השואפת לשמירת מסורת, ואף להתבדלות. סין מסייעת ותומכת לאחרונה בשמירת אופי ותרבות מיעוטים, אך הבדלנות הגוברת, מהווה איום על  השלטון המרכזי, שנלחם בה.

בני המיעוטים המאכלסים את דרך המשי שונים במוצאם, בתווי פניהם, בלבושם,
באורח חייהם, בתרבותם ובאמונתם.

היכן, ומאין ולאן,  עברה דרך המשי?

מדברים על בידודה של סין. האמנם? אכן סין ממזרחה ים, משלשת צידיה האחרים, הרים בלתי עבירים, וביניהם מדבר צחיח. גם החומה בודדה את סין מצפונה של הארץ. עם זאת היתה סין, במשך אלפי שנים, בקשר עם העולם הרחב אז. שיירות עברו במדבר. לא בדרך אחת, אלא באלומת דרכים משתנה תדיר. משתנה ע”פ השלטון שבדרך, ע”פ רמת הביטחון, משתנה עם השינויים האקלימיים, והזזת גבול המדבור שהסיט את דרך השיירות דרומה. משתנה ע”פ יעד השיירות. דרך המשי אינה דרך אחת, אלא מערכת דרכים בה עברו שיירות גמלים, בין סין לבין מה שמחוצה לה בעיקר מערבה. זו מערכת הדרכים, שהברון פרדיננד פון ריכטהופן כינה לראשונה: “דרך  המשי”.

בסיס אלומת דרכים זאת, עבר ממזרח סין, מערבה, דרך מדבר גובי ומדבר טקלמקן, ומשם למרכז אסיה, למזרח התיכון ולאירופה. השיירות הגיעו לסמרקנד בוכרה איסטנבול- קוסטנטינופול ורומא. סוחרים עברו גם בארץ, והגיעו לעכו ולקיסריה. יש ממצאים של סחורות סיניות, בסוריה בפלמירה ודורה אירופוס. השיירות פנו גם להודו טיבט פרס ועירק. הקשר היה גם בספינות בדרכי ים, הלא הן דרך המשי הימית. באותן הדרכים חזרו העוברים מהעולם הרחב, אל סין.

מי במדבר, מי בהרים ומי בנהר – התסתעפויות דרך המשי

גורמים שונים השפיעו על בחירת הנתיבים. בקטע הסיני עוברת הדרך במדבריות הצחיחים. השיירות היו נתונות בסכנה מתמדת, של חוסר מים, סופות חול, חיות בר ושודדי דרכים. הארכיאולוג אאורל שׂטיין עליו אספר בהמשך, אמר שניתן לזהות את נתיבי דרך המשי, רק ע”פ עצמות של ההולכים הקודמים בדרך.   הבחירה במעבר המדברי, על כל הקושי והסכנות הכרוך בו, היה כורח, כיוון שצפונה למדבר, משתרעות ערבות מכוסות קרח, קשות למעבר בחלק גדול מהשנה. בערבות חיו נוודים שרעו בהן צאן, עם גמלים סוסים וכלבים.  באזור הנוודי, לא היו ישובי קבע, ולא תמיד ניתן היה לצטייד לאורכו. מצפון למדבר טקלמקן, משתרעים הרי טיין שאן, הקפואים והבלתי עבירים לשיירות הגמלים. דרומה למעבר המדברי, נמצאת רמת טיבט הגבוהה והקרה, ושורות הרים, בהם הרי ההימליה. לפיכך הקשר דרך המדבר השטוח, שבין השטחים הקשים, מדבר עשיר בנאות מדבר, בזכות המים היורדים מההרים שמקיפים את המדבר, זו הבחירה היותר נוחה. הסחורות מרחבי סין, נאספו בדרכי מים לשיאן. השיירות עברו משיאן במסדרון חשי המדברי הצר, עד דונג חואנג. שם נפתח אגן טרים הרחב, בו התפצלו הדרכים, ששבו והתאחדו במעבר ההרים הצר , ליד קשגר. ואכן בשתי הנקודות דונג חואן וקשגר, בהן נפגשו והתפצלו נתיבי דרך המשי הסינית, נוצרו אתרים בעלי חשיבות ועניין מיוחד.

קסם  דרך המשי, הוא הרבה יותר מנופים יפים מיוחדים ומגוונים, ומאוכלוסיה של מיעוטים רבים, על אורח חייהם,  תרבותם ולבושם.  דרך המשי היא קודם כל דרך. דרך הטומנת בחובה את סיפור ההולכים בה, מה שהעבירו איתם ומה שהשאירו אחריהם לאורכה. סיפור היסטורי בעל חשיבות עליונה. סיפור חלקים חשובים של הציביליזציה, הן הסינית והן המערבית. סיפור מסתורי שאנו מכירים את מסגרתו, אך השאלות בו ,רבות עדין מהתשובות.

מי היו העוברים בדרך המשי, ומה הם הדברים שהעבירו איתם.

אורך דרך המשי הוא עד 7000 – 8000  ק”מ. מסע לרומי ארך לפחות שלש שנים. אם כי אנשים התחלפו בדרך לפעמים. השימוש בדרך המשי נמשך אלפי שנים. מעבר בדרך זאת, היה מבצע קשה, השקעה אדירה וסכנות אקלים, שודדים וחיות. לשם מה כל זה? בואו נחשוב יחד. מה יצא מסין בדרך המשי? ומה הובא לסין בדרך המשי?

בדרך המשי היה מסחר. איזה סחורות מצדיקות מאמץ שכזה? בדרך המשי עברו חפצים קלי משקל, ובעלי נפח קטן, כי כמות הגמלים, וכושר ההובלה שלהם היה מוגבל. נשאו דברים שלא התקלקלו, במשך זמן ארוך, בתנאי המדבר. לקחו סחורה שיש לה ביקוש ודאי, והעיקר סחורה שהרווח עליה גדול, כזאת שפער מחירי הקניה והמכירה שלה גדול. היה מסחר מגוון, אך הדברים הבולטים הם מוצרי מותרות, משי בעיבודים שונים, תבלינים, כלים קטנים ויקרים, מעשה אומנות, מאוחר יותר גם תה וכלי חרסינה עדינים.  בתמורה לא נזקקה סין לדבר, למעט סוסים משובחים, שהיו הטנק והמטוס של התקופה העתיקה. סוסים שסין לא השכילה לאלף. פרט לכך קיבלו הסינים עבור סחורתם, זהב. הסחר עם סין, הצליח לרושש שתי מעצמות, את רומי ואת בריטניה. האחרונה רכשה בסין, משי תה וחרסינה. משהתרוקן אוצרה, כפתה על סין תשלום באופיום, שגידלה בהודו. מיליוני סינים התמכרו לסם. כך המיטה בריטניה על סין, אסון נורא.

הנצחה באבן של העוברים והנלחמים בדרך המשי (קטע). ליד מבצר ג’יה יה גואן בקצה המערבי של חומת מינג
דרך המשי, על תחנותיה, הן עדות ארכיאולוגית מסעירה ומעניינת בעיקר בשל דברים נוספים שעברו בה. בדרך זאת עברו, עמים שלמים. עברו צבאות, עברו שליחים דיפלומטים, לכרות בריתות והסכמים, מרגלים צעדו בה כמו ג’אנג צי’יאן בשנת BC 136 שלח קיסר סין חאן וו די, משלחת ובראשה השליח בשם ג’אנג צ’יאן, לעיר בוכרה, לקשור קשר עם שבט היואה ג’ה, לבקש שיעזור לקיסר במלחמתו נגד השׂיונג נו. ראש המשלחת נפל בשבי האויב השׂיונג נו, ונישא לבת השבט. אחרי 13 שנים, הצליח השליח לחזור. הוא חזר עם ידע עצום, על ארגון השבט, על צורך בסחורות, ועל מצב הדרכים. דבר זה נתן עידוד רב לתנועה ולסחר בדרך המשי.

בדרך המשי עברו טכניקות, לשני הכיוונים, עברו בעלי מקצוע אומנים ואומנים. כשאנשים עוברים, הם ומעבירם השפעות בכל שטחי החיים. למשל השפעות בשפת הדיבור.

בדרך המשי עברו פילוסופיות ודתות: המניכאיזם, האיסלם, והמשפיע ביותר- הבודהיזם, שבא מהודו והוא  הפילוסופיה / דת העיקרית של סין, לצד הפילוסופיות / אמונות שהתפתחו קודם לכן בסין.

מסין ולסין זרמו השפעות אומנותיות בעיקר מהודו, יוון, פרס, רומי, ואירופה של הרנסנס. לדוגמא: בשנת  BC 330 כבש אלכסנדר הגדול, יוצר ההלניזם, את פקיסטן וצפון הודו. הוא הביא אתו אומנות יוונית הלניסטית לארצות אלו. כאשר הבודהיזם חדר לסין, בדרך המשי,  הוא החדיר איתו פיסול הלניסטי דתי לסין. המטילים בסין רואים בודיסטוות  ובודהות, פסלים סיניים אוטנטיים, ונדהמים להבחין שהם בסגנון הלניסטי, על התנועתיות וקיפלי הבד המפוסלים.

תולדות דרך המשי

המומיות של אגן טרים – בה עברו 3 סעיפים ראשיים של דרך המשי, מעידות על תנועה של זרים שהגיעו מרחוק לאזור, לפני אלפי שנים. עדות כתובה ראשונה, למעבר בדרך המשי, היא סיפור ג’אנג צ’יאן,  משנת BC 136 . במשך היסטוריה של דרך המשי, היו תקופות, בהן פרחו הקשרים הבינלאומיים, ובתקופות אחרות בהן פחתו  השיירות. במזרח סין נמצאו ממצאים מערביים מתקופות שונות.  תקופת טאנג מאות 7-10 לספירה, ידועה כתקופה של פתיחות. מבקרים באו לסין מכל העולם הידוע באותה עת. התרבות היתה רב לאומית. סוחרים, אומנים אומנים ובדרנים זרמו לסין. בצ’אנג אן בירת שושלת טאנג, הסתופפו אנשים מארצות רחוקות. נמצאו שם מטבעות רומיות מתקופה מוקדמת.

שושלת טאנג נעזרה במלחמותיה, באויגורים שישבו על דרך המשי, במרחק של כ-2000 ק”מ מהבירה צ’אנג אן, על דרך המשי. כלומר היו קשרים הדוקים, עם עמים ושבטים רחוקים, באזורים שחלק גדול מהזמן ההיסטורי, לא היו כלל בשליטה סינית, או ששליטת סין בהם היתה רופפת.

בתקופה זאת יצאו אנשי דת להודו, להביא כתבים בודהיסטים. והביאו איתם אחרי שנים רבות, סוטרות הודיות, שתורגמו בצ’אנג אן לסינית, ופיתחו והעמיקו את הבודהיזם בסין.

עם נפילת שושלת טאנג, הסתגרה סין. קשרי החוץ, והפתיחות לתרבות זרה “ההתייוונות”, שזכו לביקורת קשה, מצד חלק מהמלומדים עוד קודם לכן, פחתו.

במאה ה-13 השתלט השליט הכובש המונגולי, צ’ינגיס חאן על האזור. בתקופת הקרבות, לא היה בטחון בדרכים, אך לאחר מכן טיפח צ’ינגיס את המסחר. העוברים השתמשו בתחנות לאורך הדרך, אותן הקים צ’ינגיס להחלפת סוסים והצטידות, עוד בתקופת הכיבושים באזור. הוא התערב גם במחירי המסחר. בהמשך הונהגה  ה- פאיזה- “דרכון” מתכת שאיפשר לעבור את משמרות הדרך. צ’ינגיס ויורשיו שלטו  באימפריה אדירה, האימפריה הגדולה בכל הזמנים, שהכילה שני שליש מהעולם הידוע. השילוב של שליטה על אוכלוסיה גדולה כל כך, ופתיחות בתנועה ובמסחר, הביאו לגלובליזציה. בבירות שאנג-דו (הלא  היא קסנאדו) המונגולית בבירה הסינית דה דו ובחאניות השונות, ביקרו דיפלומטים ואנשי רוח ודת מכל גוון. מפורסמת משפחת הסוחרים פולו מוונציה. הם הגיעו לקובלאי חאן קיסר שושלת יואן בסין, נכדו של צ’יגיס חאן. קובלאי שלח אותם חזרה, כדי שיביאו אליו מלומדים, וכן שיביאו מכתב מהאפיפיור ושמן זית מכנסיית הקבר. בשנת 1271  יצאו בני פולו שוב מזרחה, עם הצעיר מרקו פולו, הגיעו ב1275, ונשארו 18 שנים כיועצים ואנשי חברה. למרכזי השלטון המונגולי הגיעו מטילים נוספים,  כמו אבן בטוטה, יליד מרוקו המוסלמי שנשלח ע”י הסולטן. הובאו החאן אסף מלומדים, מומחים, אומנים ואומנים, מכל ארצות הכיבוש. עולם מקושר גלובלי.

ואחרי השלטון המונגולי בסין, עולה שושלת מינג, ששלטה במאות ה-14 עד ה-17. שושלת מינג מסתגרת שוב.

באותה תקופה מגלה אירופה את העולם. וסקו דה גמא מגלה את המעבר סביב כף התקווה הטובה. המסחר בין אירופה והמזרח, נעשה  בעיקר דרך הים. דרך המשי, יורדת מגדולתה.

הקולוניאליזם האירופי. האירופים ואחריהם האמריקאים, חודרים לסין. השתלטות סמי קולוניאלית. עיקר העניין הוא במזרח סין. אך בהדרגה פורצת התחרות בעיקר בין בריטניה לרוסיה, על השטחים הענקיים במערב. בעיקר על שׂינג’יאנג. חוקרים, מרגלים, מודדים וממפים, במסווה של אנשי חברה, ערב רב של הרפתקנים, פוקדים שוב את דרך המשי.

והבולטים מכולם: “השדים הלבנים” – הארכיאולוגים

הארכיאולוגים האירופים, ואחריהם האמריקאים. הארכאולוגים  מיצו את שוד העתיקות במצריים, מספוטמיה יוון, תורכיה וכו’. הם לוטשים עיניהם לעושר האדיר בסין, בעיקר בדרך המשי. במשך שנים עברו בדרך, אנשים בני גזעים תרבויות שבטים ועמים. הם עברו מנאת מדבר לנאת מדבר. בכל נאת מדבר צמח ישוב, ובו ממצאי הסחורות והמלחמות והאמונות שעברו בו. הדרך היתה ארוכה, קשה ומסוכנת. שיירות  נלחמו על חייהן. לפני צאתם התפללו להצלחה ולחזרה בשלום. תרמו לנזירים, הקימו מקדש קטן. משחזרו ברכו בכל תחנה על השרדותם, ועל העסקים שעשו, ויעשו. ושוב תרמו ונחו והקימו מקדשון, והוסיפו ציור, או פסל. משהגיעו קצה המדבר, הודו שוב תודה גדולה מכולן. וכך זרועה כל דרך המשי בצוקים ובתוכם מאות מערות מקדשים. לידם, פרט לישובי הקבע, נוסדו מנזרים וישובי נזירים.  אוספי המערות הבולטים, הם בנאות המדבר הגדולות, ובעיקר בנקודה המזרחית של המדבר, משם נכנסו למדבר, ומשם יצאו ממנו.

הארכיאולוגים  הגיעו לדרך המשי במאות ה-18 19. בתחילה הגיע הגיאוגרף ס. ון הדין גיאוגרף שוודי נסע לסין במסווה של הרפתקן וסלבריטאי. אמנם לא היה ארכיאולוג, אך חקר אתרים ארכאולוגיים, ואחרים הלכו בעקבותיו. היה שורד רציני, השיטות שלו איפשרו פעולה לארכיאולוגים אחריו. חוסר המים הכריע את מלויו, והוא היחיד מהמשלחת שנשאר בחיים. הוא למד להטמין קרח באדמת המדבר, ולהשתמש בו לשתיה.

אחריו בא אאורל סטיין. יהודי הונגרי, היגר לבריטניה. נטבל, והצטרף לכנסיה האנגליקנית. עשה דוקטורט בשפות בעקבות כיבושי אלכסנדר מוקדון. גיאוגרף וענק הארכיאולוגים המערביים. אימת ארצות המזרח. גדול השדים הלבנים. קיבל מהמלכה תואר SIR. הוא ארגן משלחות, התבסס על כתבי הנזיר שׂואן דז’אנג, נעזר כחבריו בקונסול האנגלי בקשגר, מקרטני, שהיה איש חברה וסוחר עתיקות. הוא הביא לבריטניה שלל רב, שגזל וקנה בפרוטות. אלברט פון לה קוק, סתם הרפתקן אך יחד עם הגרמני אלברט גרונוולד, חתכו כמויות של ציורים מבזקליק. לקחו לברלין. רק חלק מהעתיקות שגזלו, שרדו את מלחמת העולם השניה, ואת הביזה הרוסית.

אינדיאנה ג’ונס ודרך המשי

ואיך לא נזכיר את גדול השודדים האמריקאי וורנר, הלא הוא אינדיאנה ג’ונס.

בשנות ה 20-30 של המאה ה 20 התחיל בסין מצב פוליטי קשה, ומלחמת העולם השניה שהתחילה בסין עוד בשנת 1934. שרר אי בטחון, והביזה נפסקה. ב-1949 נוסדה הרפובליקה העממית הסינית.

לאט לאט ובזהירות, גם בעזרת המערב, מפותחים האתרים העתיקים, בסין כולה ובדרך המשי. רבים מהאתרים בדרך המשי ובראשם דונג חואנג הוכרזו ע”י אונסקו כמורשת תרבות עולמית.

חקלאות מסורתית בלתי ממוכנת, בצל התיעוש המזורז

אחרי שנים של פיתוח מועט באזור, ולצד קשיים פוליטיים עם קבוצות מיעוטים בדלניות, עובר האזור תנופת פיתח אדירה, לטוב ולרע. האזור עובר שינוי: ניצול משאבים אדירים, שיפור מצב האוכלוסיה שהוזנח, כמו כל פריפריה.יש סלילת דרכים ומסילות. מטרת כל השינויים היא קידום האזור, למרות שהפתוח עצמו פוגע באדמות האיכרים ובאיכות הסביבה ולמטיילים זה האזור הנפלא המפתיע וההרפתקני מעט, והשיירות עדין עוברות בו.