נפאל היא מדינה קטנה כ- 140,000 קמ”ר, ומספר התושבים הוא כ 16,000,000. היא נמצאת בין הודו בדרום לבין סין ( טיבט) בצפון,( אין לה מוצא לים ). נפאל היא מדינה צרה וארוכה – אורכה ממזרח למערב הוא כ – 880 ק”מ ורוחבה מצפון לדרום הוא כ – 140 ק”מ. לאורך גבולה הצפוני נמשך הרכס הראשי של ההימלאיה ובו אחדות מן הפסגות הגדולות בעולם, מתוך 14 הפסגות בעולם שגובהם מעל 8000 מטר , 8 פסגות נמצאות בשטח נפאל כולל הגבוה שבהרי העולם – האוורסט 8848 מ’ .
מוורנאסי לקטמנדו
כאשר יצאנו באוטובוס מקומי מווארנאסי שבהודו אל נפאל ואל קטמנדו בירתה, לא ידענו כמה יפה וקצת קשה תהיה הדרך ( קצת החלפנו מנוע לאוטובוס , קצת עלינו לגג האוטובוס – מתוך עודף צפיפות ועוד)
הדרך שווה הכל – אחרי לילה שינה באזור הגבול בין הודו לנפאל ממשיכים ועולים אל עבר קטמנדו , הדרך מלאה בצמחיה צפופה, כפרים ומקדשים רבים.
קטמנדו – בירתה של נפאל היא גם מקום היציאה אל טרק האוורסט .בקטמנדו נשארנו כמה ימים ,טיילנו באתרי העיר והתארגנו לטרק האוורסט. בנפאל יש סה”כ 2 ערים חשובות קטמנדו ופוקארה עיירה יפיפייה היושבת על שפת אגם ומשמשת כבסיס יציאה לטרק רכס האנפורנה.
כבר עם תחילת טיולינו בעיר הרגשנו את הכיף המשכר שבמקום: האקלים בעונה ממוזג ונוח ולעיתים אף אלפיני וקר, תושביה הם מהנעימים במזרח ואתרי העיר רבים ומעניינים. כדאי להתחיל את הביקור במקדש הקופים – מקדש בודהיסטי ובו תצפית יפה על העיר, במקדש נתוודע אל דגלי וגלגלי התפילה, רוב תושבי המדינה אינם יודעי קרוא וכתוב והם מתפללים בכך שהם מסובבים את התפילה בעזרת הגלגל או שהרוח נושאת את התפילה עבורם ע”ג הדגל עליו רשומים פסוקי תפילה.
קורטוב של הינדואיזם מעורבב עם בודהיזם
כצפוי ממקום מושבה בין הודו לסין, בין הדת הבודהיסטית הגדולה שבאה מטיבט – סין, לדת ההינדוהיסטית שבאה מהודו. כך היא הדת הנפאלית, רשמית נפאל היא מדינה הינדית אך למעשה הדת הנפאלית הנה תערובת נפלאה של אמונות הינדיות ובודהיסטיות החיות כאחד. בקטמנדו כדאי לבקר גם בבודנאט הסטופה הבודהיסטית הענקית המפורסמת בסמלה – העיניים של בודהה. במקדש ההינדוהיסטי הגדול פשופטינאט- המקדש יושב על גדות נהר הבגמטי וגם שם כמו בהודו שורפים את הגופות של הנפטר בדרכו לגלגול טוב יותר. בעיר כדאי לבקר גם בארמון המלך הישן ובמקדש האלה החיה שלידו. עוד כדאי לבקר בעמק קטמנדו, בעמק ישנם 2 ערים עתיקות פטאן ובקטאפור. בפטאן – מכונה גם לאליטפור – עיר היופי נבקר באזור כיכר דורבר שם מרוכזים רוב מקדשי העיר. ובבקטאפור הנקראת גם בדגאון נטייל בעיר העתיקה ובמקדשיה העתיקים. ישנם אתרים וטיולים נוספים שאפשר לעשות סביב קטמנדו, כמו מקדש דקשינקאלי – מקדש בו נערך טקס הקרבת קורבנות, או נגרקוט כפר הנצא כ 30 ק”מ מקטמנדו בו מומלץ לישון ולקום לזריחה נהדרת מעל הרי ההימלאיה .
טיול מסע – טרק בהימלאיה
אין ספק שאחת החוויות המעניינות ביותר הינה הטרק – טיול – מסע ברכס הרי ההימלאיה. ישנם טרקים קשים או קלים, ארוכים או קצרים -לכולם צריך קצת כושר גופני . מרבית המטיילים באים לנפאל ע”מ לערוך טרק . עוד לפני שיצאנו מהארץ ידענו שנעשה את הטרק של הר האוורסט, אותו הר – הגבוה בעולם משך את ליבנו לאורך זמן ארוך. רק ב 1958 קיבל ההר את שמו, על שם סר ג’ורג’ אוורסט שעמד בראש מחלקת המדידות של הודו בעת הגילוי. עשרות משלחות ניסו לטפס על ההר מאז המשלחת הראשונה מאז 1921.עשרות גם מתו באותם ניסיונות. ב – 29 במאי 1953 נכבש ההר לראשונה ע”י מטפס הרים בשם אדמונד הילארי וע”י טנזינג נורגיי משבט השרפה. טרק בשמורת הר האוורסט אין פירושו טיפוס על ההר אלא מסע מרתק אל מרגלות ההר.
השכם בבוקר יצאנו בנסיעה אל ג’ירי – עיירה קטנה שממנה יצאנו למסע של 25 ימים, מסע של טבע , של התנתקות מהכל , בשבילים שהלכנו לא מגיעים מכוניות , אפילו לא עגלות רתומות לבעלי חיים – אלו הם שבילים צרים המטפסים על רכסים, עוברים על גשרים מתנדנדים. הכל מגיע להרים אלו ע”י סבלים מקומיים – בעלי צוואר חזק ( ורגליים )חזקות מעין כמותם, או ע”י היאק – אותו פרה עם קרניים מקומית שהוא הנכס החשוב ביותר ליושבי ההרים.
להרגיש את ההימלאיה – דרך הרגליים
הטיול בהרים (טרק) הינו חוויה יוצאת דופן – זהו טיול בתוך הרים והחיים בהם, טיול בתוך יערות עד ויערות ציפורים מלאי צלילים. המון מים – המון מפלים – כמט כל כמה מטרים ישנם מפלים ונהרות – תוצאה של הפשרת השלגים ברכסים הגבוהים, הנהר העיקרי שליווה אותנו הוא הדוד קוסי – נהר החלב – על פי צבעו. בשמורת האוורסט חי שבט השרפה – זהו שבט נודע בעיקר הודות לכך שמתוכו מגייסים סבלים למשלחות ההרים.
אופי הימים בטרק הוא – קמים בבוקר – אוכלים ארוחה “ענקית ”, קר והגוף צורך הרבה קלוריות – ומתחילים ללכת – מטיילים בין כפרי השרפה, יערות, מקדשים -סטופות בודהיסטיות , גשרי עץ ציוריים – הכל ברגל , התנתקות , התנתקות אמיתית של טבע ונוף מדהימים , בדרך פוגשים את סבלי השרפה , נשים וגברים כאחד – מברכים אחד את השני בנמסטה – שלום , מחייכים המון . בדרך המון דגלי וגלגלי תפילה . בערב מגיעים לאחד הכפרים שבדרך – ברובם המכריע יש חדרי אירוח , אכסניות ציוריות בנויות עץ בדרך כלל בנויות על פלג נחל . בקומה הראשונה המטבח וחדר האוכל ובקומה השניה חדרי האירוח , לא אשכח את הלילה בעיירה נמצ’ה בזאר מסתכלים מהחלון – ירח מלא , הרים מושלגים וריח של אויר בגובה 3364 מטר – שכרון אמיתי.
לסיום רק אזכיר ביקור אצל אדון דורג’ה פסאן – בדרך לכפר לובוצ’ה בתוך עמק עצום עצרנו באכסניה של דורג’ה לארוחת צוהריים, כך התוודענו לאיש המיוחד הזה. בתיו של בניו היו פזורים בעמק והם גידלו יחדיו תפוחים, תפריש משפחה מתבסס על גידול התפוח, עוגות תפוחים, מאפה תפוחים, ליקר, יין מתפוחים ועוד. בלילה כשהלכנו לישון נזכרנו בשיר של שלמה ארצי – “איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא” ובאמת איפה יש עוד התנתקות, טבע ונופים מדהימים שכאלו. לאחר מספר שנים של מצב פוליטי לא יציב, כאשר המלך מנסה להשתלט על הדמוקרטיה. השקט והתיירים שוב חזרו לנפאל ולממלכת ההימלאיה. הטיסות מלאות ונפאל שוב תופסת את מקומה בקרב הטרקרים, טיולי המשפחות וכחלק מטיול מקיף להודו.
