רומניה – מפגשים בהרי הקרפטים

רומניה – מפגשים בהרי הקרפטים

נכתב ע"י: נטעלי חמיאל

תוכן עניינים

נסיעה ברכבת, לינה בהוסטל או סתם שעת ערב עצלה באזורים הפחות מתויירים, הם רגעים שתמיד מזמנים שיחה המאירה את יופיו וחושפת את מורכבותו של מקום יותר מכל מדריך לונלי פלנטי. אלו הם הרגעים האהובים עליי בטיול.

***

מפגש בבוקרשט

בבית קפה ברובע העתיק של בוקרשט פגשתי את אדריאן, סטודנט לרפואה בן 22. הוא ראה את מדריך הטיולים שהיה מונח ליד כוס התה וביקש להתיישב לידי. בדיוק חזרתי מסיור מודרך בארמון הפרלמנט הרומני. רומניה מתהדרת במבנה הפרלמנט הגדול ביותר באירופה, ושני לפנטגון בעולם כולו. ללא ספק, מבנה מאיים בגודלו, וסיור בן שעה וחצי הצליח להקיף רק כ-5% מהמכלול כולו.‬ הארמון נבנה במהלך שנות השמונים כחלק מפרוייקט הדגל של בני הזוג צ’אוצ’סקו שפרט למבנה זה כלל גם שדרת בניינים ארוכה ורחבת ידיים, רחבה יותר מהשאנז אליזה הפריאזאי. הרודן ואישתו לא זכו להנות מפירות עמלם שכן ערב נפילת השלטון הקומוניסטי תהליך הבנייה טרם הסתיים. הממשל החדש עמד מול הדילמה מה לעשות עם בניין כל כך גדול שרק עלות החשמל הנצרך בו שוות ערך לתקציב שנתי של מדינה באפריקה. דילמה זו חוזרת על עצמה אחת לכמה שנים.

הסיור במבנה כלל את כל הקוריוזים המתבקשים: נברשת השוקלת 2 טונות, אולם הנשפים שבו נערכה חתונתה של נדיה קומנצ’י, דלתות עץ מגולפות ווילון משי באורך 60 מ’ ומרפסת נואמים ממנה נשקפת בוקרשט הבירה וממנה אמור היה הרודן לנופף בידיו לקול תשואת ההמונים. תשובות על שאלות כמו כמה אנשים עסקו בבניית הפרוייקט (כמיליון, מתוכם 2000 ארכיטקטים); מה היתה עלות הפרוייקט (גבוהה מאוד); כמה מבני מגורים היה צריך להרוס כדי לבנות את הארמון (9,000) וכמה אנשים קיפחו את חייהם במהלך הבניה (הרבה יותר מידי) נאלצתי לחפש במקומות אחרים. את הפאר והעוצמה הצליחו למתן מעט הקירות המתקלפים ומטפטפים פה ושם, שטיחים מעט מרופטים ועוד ועוד. אולי בגלל זה אסור לצלם במבנה. מכל מקום, ראיתי מבנה הבנוי בסגנון שהוא מישמש של ניאוקלאסיקה, רנסנס, בארוק, סטליניזם וקיטש טהור. ‬ללא ספק מבנה ייחודי ומרתק. או כפי שסיכמה זו מדריכת הסיור: “ללא ספק הפרוייקט המיותר ביותר בתולדות רומניה, אבל אם הוא כבר כאן כדאי שנתייחס אליו”.

אחרי שהסיור הסתיים, עם כוס תה מחממת של אחר צהריים מקפיא, כאמור פגשתי באדריאן הסטודנט. הוא שאל אותי מה הכי עניין אותי במבנה וניסיתי לענות בדיפלומטיות שמאוד מרשימה אותי הלוקאליות. הכל מייצור מקומי, אפילו השיש, הקריסטל והמשי. ואז נפלט לי מבין השורות: וזה הדבר הטוב היחיד שאי פעם אומר על צ’אוצ’סקו. אדריאן חייך ושאל אותי “מה יודע לך על תקופת שלטונו?” סיפרתי לו על התוכנית הישראלית זהו זה, ועל הפרק ששודר לאחר המהפיכה ברומניה. דבל’ה גליקמן שיחק מהפכן רומני שמתראיין לתקשורת זרה. כשנשאל האם משהו השתנה הוא עונה: “בוודאי! בעבר לא היו כאן מסטיקים. גם היום אין, אבל היום יש חופש להגיד את זה בקול רם”, והדגים את חופש הביטוי. כשהעיתונאי רמז לו שהוא לוחש את זה, ענה לו גליקמן הרומני: “כי יש לי חופש של לחישה”. אדריאן חייך והשיב “אם זו לא היתה המדינה שלי, גם אני הייתי צוחק”. הוא סיפר שהמצב הכלכלי היום ברומניה לא טוב, שלפעמים זה גורם להם לחשוב עד כמה חשוב חופש הביטוי כשכמעט לא מצליחים לסגור את החודש.

“פעם היה ממש רע. אבל היום לא בהכרח יותר טוב”.

דיברנו על כך קצת יותר ברצינות ואדריאן חתם את הנושא במשפט שכבר שמעתי בכל כך הרבה גרסאות שונות באזורים שהיו פעם תחת השלטון הקומוניסטי: “פעם היה ממש רע. אבל היום לא בהכרח יותר טוב”. זהו משפט שאוצר את המורכבת החברתית של ימינו ולא רק במזרח אירופה. אדריאן הסביר שלמרות הנוסטלגיה וההתרפקות על העבר, אף אחד לא באמת רוצה לחזור לשם. אבל לשם השוואה, פעם הכל היה מרוכז אצל אדם אחד. אחרי המהפיכה, וכמו בכל מקום אחר בעולם כנראה, הכוח מרוכז אצל קבוצה קטנה, שבסוף היום גם שולטת בפרלמנט, בצבא ובתקשורת.

***

מפגש בסיביו

בחדר האוכל באכסניה בעיר סיביו, בעלי האכסניה – אלכסי ואוקסנה – הכינו ארוחת ערב לקומץ האורחים: גיבץ’, ממליגה, פאסולה בטוטה (ממרחה שעועית עם בצל מטוגן) ועוד שלל מאכלי בשר שאינני בקיאה בהם. אלכסיי התעניין בחוויות יומינו היום והשיחה התפתחה לדיון על הצוענים ברומניה.

רומניה – מפגשים בהרי הקרפטים
צילום: גולן לובנוב

 

קודם לכן, במהלך היום, החלטתי לשכור רכב ולנסוע לכיוון הרי הקרפטים. בדרך לסוכנות הרכב בעודי מחכה לאוטובוס, פנה אלי אדם מבוגר שזיהה שאני תיירת, לפי אותו תמרור בצורת ספר הטיולים שאחזתי בידי. אותו אדון ראה לנכון להזהיר אותי מפני הצוענים שהם כולם גנבים.

מפגש בקרפטים

לאחר טיול יום בהרי הקרפטים המושלגים, המשכתי עם הרכב השכור להסתובב מעט בכפרים שלמרגלותיהם. טעות ניווט אחת, מעט מכוונת, בדרכי העפר באחד הכפרים הובילה אותי ל”חצר האחורית”, לשכונה הצוענית שלא ניתן היה לטעות בה ולו לרגע. לרגע אחד עולם הדימיון קרם עור וגידים והאגדה על הצוענים היתה המציאות שלנגד עיני. נשים לבושות חצאיות אדומות רקומות בחוטי זהב, שערן הפרוע מכוסה במטפחת הקשורה ברישול, עמדו בקבוצה וניהלו שיחה קולנית המלווה בשפת גוף ערה וצחוק מתגלגל; ילדים קטנים מטונפי בגדים ופנים רדפו בחוץ ללא פחד אחרי תרנגולות, ברווזים והאחד אחרי השני. מידי פעם אחת הנשים היתה מרימה צעקה לכיוונם; אי משם הופיעה עגלה רתומה לסוס ועליה צעוניה צעירה ומחוייכת, גבר צעיר חבוש מגבעת צעד לצידו של הסוס והובילו בעזרת המושכות שאחז בידו. כדי להשלים את החוויה הזו כל מה שהיה חסר זו להקה צוענית, אבל המוזיקה ללא ספק כבר התנגנה בראשי. כמו תיירת טובה, ביקשתי כמובן לצלם אותם. הם הסכימו אבל אחר כך ביקשו סיגריות, או כסף או ממתקים בשביל הילדים. נתתי להם מעט כסף, פעולה שהובילה את כל השכונה לפתחת הרכב השכור שלי: אנשים מבוגרים עבי זקן, נשים המצביעות על הילדים שבידיהן, הגברים הצעירים התחילו לצחקק לכיווני, עד שהרגשתי צורך עז להכנס למכונית ולהתחיל בנהיגה חזרה בכיוון העיר סיביו.

כל הדרך חשבתי על החוויה המרתקת הזו, ועל תגובתי האחרונה. נזכרתי בכל מה שקראתי על הצוענים ברומניה, שעד מחצית המאה ה-18 השתייכו לדרגה האזרחית הנמוכה ביותר, עבדים שהזכות היחידה שהם נהנו ממנה היתה הזכות לחיים. הם חיו כרכוש של מנזרים או של אצילים או של המדינה, ואלו קבעו את מהלך חייהם, גם עם מי יתחתנו ומתי יתגרשו. באמצע המאה ה-19, כחמש מאות שנה לאחר תחילת עבדות הצוענים, הם שוחררו בצו מלכותי והפכו לאזרחי המדינה. כיום, מחקרים היסטורים-סוציולוגיים מציינים שהצוענים לא הוכנו לחיי החופש, ולא ידעו להתנהל בצורה עצמאית. על מנת להתפרנס ולהתקיים, חלקם הסתבך בגניבות ובהתנגשויות עם החוק. מכאן אולי נולדה דמות “הצועני הגנב”, דמות שזקנים מקומיים נוהגים להזהיר תיירות מפניה.

רומניה – מפגשים בהרי הקרפטים
צילום: גולן לובנוב

בחזרה לארוחת הערב באכסנייה, סיפרתי לאלכסיי ולאוקסנה על עולם האגדות הזה שהתקיים לנגד עיניי, על הדמות הרומנטית של הצוענים מלאי התשוקה שלא ניתן לביית ובדמיוני הפלגתי לגיבן מנוטרדם ולתחפושת הצוענייה שהיתה לי בכיתה ד’. אלכסיי ואוקסנה החזירו אותי למציאות. אלכסיי התחיל ואמר שהם לא מצילחים להטמע בחברה, אבל זו לא רק אשמת המדינה. גם הצוענים עצמם כנראה לא רוצים להיות חלק מהחברה הרומנית הם לא שולחים את הילדים שלהם לבתי הספר ומדברים בינם לבין עצמם רק את השפה הצוענית. ובכלל, אותו זקן הזהיר אותך מהם מתוך קנאה, כי כשהוא היה אזוק לכבלי השלטון הקומוניסטי, הצוענים היו היחידים שלא הצליחו לאלף אותם. הם יכלו לעשות מה שהם רצו, להגיד מה שהם רוצים ועדיין הם לא ראו לא בית כלא ולא מחנה חינוך מבפנים. אלכסיי נמשך גם הוא לדמות הרומנטית של הצוענים ואמר: “לא הייתי רוצה שהילדים שלי יגדלו כצוענים, אבל אני עצמי, אם רק הייתי יכול, הייתי מתנתק עכשיו מכל עולם העבודה הזה, יוצא מהמחשב ומתחיל להיות חופשי כמוהם. אולי כמו הזקן גם אני קצת כועס עליהם כי גם אני מקנא בהם”.

אוקסנה מהר מאוד התגלתה כמבוגר האחראי והמלומד של החבורה. הביטה בנו ואמרה: “אתם באמת מדברים עליהם כאילו אנחנו עוד במאה ה-19”. היא התחילה איתי: “זה אולי קצת מעצבן איך שהם ביקשו ממך כסף על זה שצילמת אותם, אבל את הרי לא הולכת ומצלמת כל אדם שני ברחוב. את מצלמת אותם בגלל הדמות האקזוטית שלהם, השמלות והחיוכים. הרומניות למדו לחייך רק בעשור האחרון והצונעיות עושות את זה מהיום שנולדו. את מחפשת לצלם דמות כמו ליצן בקרקס והצוענייה מספקת את רצונך. רק הגיוני שתשלמי.” היא צודקת, חשבתי לעצמי והתביישתי עד מאוד. אבל היא גם טועה, אני אוהבת לצלם כל אינטראקציה אנושית שנראית לי יפה או מיוחדת. אני מצלמת הרבה אנשים ברחוב. לאחר מכן, פנתה אוקסנה לבעלה: “ואתה, מפריע לך שהם מדברים את השפה שלהם ובגלל זה הם לא נטמעים בחברה? וכשההונגרים כאן מדברים הונגרית זה גם מפריע לך? ובכלל, הקרמיקה והתכשיטים שהם מייצרים נמכרים אחר כך בכל חנויות התיירים כמזכרות מרומניה. המוזיקה הצוענית אהובה בעל העולם ומוכרת כמוזיקה מרומניה. אנחנו רואים אותם ברחוב עם דוכני הפרחים, ועדיין כל צועני בשבילנו הוא גנב שלא רוצה להיות רומני? כן. יש ביניהם גנבים, אבל לא חסרים ברומניה גנבים שהם לא צוענים, חלקם אפילו מחזיקים בעמדות שלטוניות מאוד בכירות”. כן, חשבתי לעצמי, יש דברים דומים בכל מדינה.

 

הארוחה הסתיימה בקינוח רומני בצורת עוגת גבינה בבצק עלים וכוסית פאלינקה אחרונה שהורמה לחיי קבלת השונות בחברה. בדרכי למיטה המשכתי לחשוב על כך. אולי הם לא שולחים את ילדיהם לבתי הספר, אבל מי אמר שמערכת החינוך מלמדת יותר ממה שילד צועני לומד מהחיים? ההיסטוריה מלאה בניסיונות לכפות צורת חיים אחת על קבוצת אנשים מתוך ראיית עולם מתנשאת. הקולוניאליזם כולו בנוי על זה, וזה ניסוי שלא עבר בהצלחה. השנה יחתם באירופה פרוייקט “העשור של הטמעת רומה”, שהחל בשנת 2005 בשבע מדינות מזרח אירופאיות ובתוכן גם רומניה, פרוייקט שמטרתו שילוב הצוענים בחברה. המילה ‘צוענים’ בעברית או בתרגומה לכל שפה אחרת, על אף שנכתבה בחיבור זה פעמים רבות, נחשבת כיום כבלתי תקינה פוליטית בגלל שהוא נושאת אופי המציג את הצועני באור שלילי. הצוענים מכנים עצמם ‘רומה’ מילה שפירושה בשפתם היא “בן אדם”, ומהיום והלאה כך אכנה אותם. על אף הפנטזיה הרומנטית על הפרא האציל, וחוץ מהמוזיקה והתשוקה,  בני רומה גם סבלו רדיפות נוראיות שהשיא שלהן היה במהלך מלחמת העולם השנייה, בה הם סומנו כ”יסודות אנטי סוציאליים” ונשלחו לאשוויץ. או הומתו במחנות שהוקמו על ידי הממשלות המקומיות כדוגמת זה שהקימו הרומנים בטרניסטריה. לא נותר לי אלא לקוות שהפרוייקט העשור אכן יביא להטמעת בני רומה בקרב האוכלוסיה הרומנית תוך התייחסות שוות ערך לאורחות חייהם, מסורתם וזהותם.

***

בתחנת הרכבת לכיוון הכפר כריסטיאן. הפעם לא עלו עליי. בעודי מחכה לרכבת פנתה אליי גברת והתחילה לדבר איתי ברומנית. התנצלתי ועניתי שלצערי הרומנית שבפי מסתכמת ב-‘תודה רבה’, ו’להתראות’. אותה גברת, שמה אנג’לה, חזרה על שאלתה בחיוך ובאנגלית רהוטה: את יודעת מתי הרכבת מגיעה? מהר מאוד השיחה התחלפה לדאגה של מקומית לרווחת התיירת: הסתדרת עם רכישת הכרטיס לרכבת? מצאת מקום ללון בו הלילה? את יודעת לאן ללכת בכריסטיאן? מבלי שביקשתי, אך לשמחתי, אנג’לה הפכה להיות מדריכת התיירים המקומית שלי, ולאחר שהגענו לכפר היא התלוותה אליי לסיור לא קצר שבסופו צעדנו בכיוון בית הקברות שהיה מעוז חפצה של אנג’לה.

 

כריסטיאן שייך לקבוצת כפרים שהיו מיושבים בעבר על ידי המיעוט הגרמני המכונה “הסקסונים הטרנסילבניים”, קבוצה אתנית שהתיישבה ברומניה לפני כשמונה מאות שנה, ולאחר מלחמת העולם השניה החלה להגר בחזרה לגרמניה, בין אם מרצון ובין אם בכפיה. כיום, האוכלוסיה הגרמנית ברומניה הצטמצמה עד מאוד, אבל מחוז התיישבותם בטרנסיבלבניה, עדיין נראה כמו דרום גרמניה. לכל בית צמוד מבנה שער המוביל לחצר ובה אסם מעץ וגינת ירק. חזית הבית, המעטורת לעיתים בפסוק בגרמנית, ומבנה השער צמודים האחד לשני ושני אלו חולקים קירות משני קצותם עם בתי השכנים, השונים בצבעם. הרחוב נראה כמו פסיפס צבעוני והרמוני. במרכז הכפר, כנסייה גבוהת צריח ומוקפת חומת הגנה. הסקסונים יושבו כאן בצו מלך הונגריה כדי להגן על הגבולות מפני נסיונות פלישה של הטורקים. מתוקף תפיקדם כחיילים שומרים, הכפרים היו למעשה מעוזי הגנה. הכנסייה היתה טבעת ההגנה האחרונה, ועל כן השמורה ביותר.

במהלך היום למדתי גם אודות אנג’לה המדריכה המקומית שלי. זה התחיל עוד בתחנת הרכבת כששאלתי אותה אם היא גרה בכריסטיאן. היא ענתה שהיא גרה כרגע בגרמניה, אבל היא ילידת המקום. המשפחה שלה גרה באזור מהרגע שבו הגיעו הסקסונים הראשונים לרומניה. היא דוברת גרמנית ורומנית כשתי שפות אם. בשנת 1990, לאחר נפילת שלטון צ’אוצ’סקו ועם פתיחת השערים, ממשלת גרמניה העבירה לשטחה את מרבית הגרמנים שחיו ברומניה ואנג’לה ומשפחתה היו בין אלו שעזבו. כששאלתי האם הם רצו לעזוב, אנג’לה ענתה שהנסיבות הכלכליות הצריכו את זה. “וכשהגעתם לגרמניה הרגשתם כאילו חזרתם למולדת?” – “לא” ענתה אנג’לה. “נולדתי כאן וכריסטיאן זה הבית. גם גרמניה אבל גם כאן. יש לי שני בתים כרגע ושתי מולדות. אמנם אני גרה בקלן, אבל אני מגיעה לכאן כחמש פעמים בשנה. למרות שפה היינו הגרמנים, חיינו יחד עם הרומנים וההונגרים ולא הרגשנו שונים או זרים. כיום, ראש הממשלת רומניה הוא סקסוני. בגרמניה, על אף שהגרמנית שגורה בפינו מלידה, לא כל הרומנים הצליחו להשתלב”.

הגענו לבית הקברות בכריסטיאן, שאלתי בעדינות את מי היא באה לבקר. אנג’לה ענתה ברצון: “את אמא שלי. היא נפטרה לפני קצת יותר משנה, הבקשה האחרונה שלה היתה להקבר בבית”.

טיילו איתנו

רומניה – מפגשים בהרי הקרפטים
ללא תאריך יציאה
בהדרכת עופר צבי
10 ימים
רומניה – מפגשים בהרי הקרפטים
ללא תאריך יציאה
בהדרכת עופר צבי
8 ימים
רומניה – מפגשים בהרי הקרפטים
ללא תאריך יציאה
בהדרכת עופר צבי
10 ימים
רומניה – מפגשים בהרי הקרפטים
הרשמו לרשימת הדיוור של ״יעדים״

הצטרפו לקהילה של אוהבי טיולים, מגלי ארצות ותרבויות, מטיילים הרוצים לחוות ולגעת בעולמות אחרים, מופלאים.

למה להרשם לדיוור שלנו?

כתבות נוספות

חברת יעדים טיולי תרבות וטבע

יש לנו מספר טיולים בלתי נשכחים

  • כחברה המאמינה כי רק מטיילים מרוצים הם מטיילים שחוזרים, “אנו כאן בשבילכם” עם חיוך לכל שאלה ובקשה.
  • אנו מאמינים שמקצועיות ומצוינות הם הבסיס להצלחת הטיול. אנו מוציאים טיולים רק ליעדים בהם יש לנו הכרות מעמיקה.
  • הטיולים שלנו מושקעים ואיכותיים – הם יגשימו את החלומות שלכם.

צרו איתנו קשר

השאירו פרטים והמומחים שלנו יחזרו אליכם בהקדם  

רומניה – מפגשים בהרי הקרפטים

מה תרצו לחפש?