טורקמניסטאן היא מדינה אשר ידועה בעיקר בשל המורשת הכמו צפון קוראנית של נשיאה הקודם סופרמוראט ניאזוב אשר כחלק מפולחן האישיות סביבו קרא את שמות החודשים וימות השבוע על שם בני משפחתו, הקים מוזיאון להנחלת המורשת של ספרו Ruhnama (הספר הרוחני, The spiritual book) ועוד כהנה וכהנה. לאחר מותו בשנת 2006 שבו בטורקמניסטן לקרא לחודשי השנה וימות השבוע בשמותיהם המקובלים ואולם ההגבלות הדראקוניות על תנועה ברחבי המדינה, כמו גם גחמות שלטוניות כאלו ואחרות, נותרו ברובן בתוקף.
למטיילים המוכנים להתמודד עם אבסורדים בירוקראטיים ובעלי אורך רוח אל מול מגבלות פתאומיות, מציעה טורקמניסטן מספר נופים יחודיים ולא שיגרתיים. על מנת לבקר בחלק מאתרים אלו חשוב להקפיד ולבקש ויזה שתכלול באופן מפורש את שמות האתרים והמחוזות בהם תרצו לבקר. כאמור, חובה להצטייד גם בתרמיל מלא סבלנות משום שאם השלטונות ישנו את שם המחוז בין מועד הנפקת הויזה למועד הנחיתה, אתם עלולים להתקל בביקורת דרכונים חייכנית אך חסרת חוש הומור בכניסה למחוז חפצכם, מה שיצריך נסיעה בדרכים חלופיות. ואולם, למרות זאת, לחובבי הטבע הבלתי שיגרתי יעניק הביקור במדינה זו מספר חוויות מעניינות שלא ניתן לראות במימדים כאלו בארצות אחרות.
ראשית, הניגוד החריף בין המישורים המדבריים (המהווים את רוב רובה של המדינה) לבין רצועת ה- Kopet Dag, רכס ההרים המתנשא בדרומה של המדינה ומהווה למעשה את גבולה הדרומי (עם איראן השכנה). בטווחי נסיעה קצרים יחסית משתנה הנוף מערבה צחיחה ויבשה לנוף הררי ובו פלגי מיים, כרים ירוקים, ואפילו שרידי יערות מחט (ערערים) המהווים חלק מרצועת הצומח האיראנו-טוראנית. בישראל ידועות תצורות צומח אלו בעיקר באזור הביניים שבין החבל הים תיכוני בהרי המרכז ולבין מדבריות יהודה ושומרון, או בהר הנגב. טורקמניסטן נמצאת בין איראן לטוראן (מונח גיאוגראפי שמקורו בפרסית ומציין חלק ממרכז אסיה) ולכן בארץ זו ניתן לראות יערות של ממש האפיינים לאזור פיטו-גיאוגראפי מעניין זה.
אחד מהיערות המעניינים של החבל האיראנו טוראני היא יער הפיסטוקים בדום מזרח המדינה (שמורת בדח׳יז Bathyz). באזור גבול מבודד זה נמצא גוש גדול יחסית של יער טבעי של עצי אלה אמיתית (Pistachia vera, אלת הבטנה, פיסטוק). הנוף באזור הוא נוף של גבעות לס, עם חתכי קרקע עמוקים ובהעדר מחסות טובים יותר ניתן למצא על העצים שנופם נמוך יחסית ויחסית שטוח קיני ענק של עופות דורסים. מרשימה במיוחד העובדה שלמרות שברור מדגם הפיזור וגילאי העצים שאין מדובר ביער נטוע, בחלקים ניכרים של השטח לא רואים מיני עצים אחרים.
אתר ייחודי נוסף הוא ״מישור הדינוזאורים״ (Dinozawar, בשפת המקום) המצוי בשמורת Koytendag. אזור זה הוא רכס הררי בגבול אוזבקיסטן – טורקמניסטן (דרום מזרח המדינה) המחורץ על ידי קניונים מרשימים. שמורת טבע (וגם שמירת הטבע בפועל) הוא מונח גמיש יחסית במדינות אלו, אך למרות זאת ניתן באזור זה לראות יער איראנו-טוראני מטיפוס אחר. היער נשלט על ידי שני מיני שקד (שקד קוצני ושקד בוכארי), עוזרר, ועם העליה בגובה רואים עוד ועוד מיני ערער. באזור מצוי אחד הריכוזים הגדולים בעולם של עקבות דינוזאורים שהוטבעו טרם התגבשות והתקשות המשקעים הגירניים לחוף ים התיטיס הקדמון.
חוויה מעניינת נוספת מעניק הנוף החקלאי של מדינה זו. חקלאות מסורתית התאפשרה בעבר רק באזור הרי הקופט-דאג הגשומים יחסית, או לאורך פשטי ההצפה של נהר האמו-דאריה המנקז חלקים נרחבים של אפגניסטן, טג׳יקיסטן ואוזבקיסטן. המיזם הסובייטי של תעלת האמו-דאריה מוליך את מי הנהר האדיר הזה (שבעבר הוליך את מימיו עד לימת אראל) מעמיד מים זמינים, לחקלאות, גינון, ושימושים אחרים לכל רחבה של המדינה החל מדרום מזרחה ועד לטורקמנבאשי, עיר לחופו המזרחי של הים הכספי. כחלק מהתיכנון הכלכלי הסובייטי נבנו במדינה זו כמו גם באוזבקיסטן השכנה פרוייקטים עצומים של גידול כותנה בקולחוזים, שכמובן היום מופרטים כולם. אלו הצריכו פילוס שטחים והולכת מים, שכן הכותנה היא צרכנית מים גדולה, ובתנאי הקיץ הטורקמני צריכת המים של הצמחים רבה מאד. לאחר עשרות שנים של הולכת מים בתעלות, והשקייה בהצפה ניתן לראות את ההשלכות החמורות של הפרקטיקה החקלאית הקלוקלת הזו. המלחת קרקעות בהיקפים נרחבים הניכרת בקרומי המלח הלבנים על פני השטחים, וצמחיה רב שנתית של קנה (או עבקנה) שהתבססה בשטחים החקלאיים עקב מפלס מי התהום הגבוה וגורמת לפחיתת יבולים בגלל התחרות מול הגידולים החקלאיים על מי ההשקיה, קרינת השמש וחמרי הזנה.
